אורן בן הארבע הגיע לביקורת. יש לו שלוש שיניים קדמיות נגועות בעששת. בדקתי לפני מספר חודשים, וקיוויתי שצחצוח קפדני יותר, בצרוף מריחת פלואוריד, יעצרו את הרעה, אבל לא כך!העששת גדלה. צריך לשים שני כתרים על שתי שיניים. השלישית, בעלת חור די קטן. אפשר לקוות לטוב.
אני מסבירה לאורן את ההולך להתרחש, ואורן מקשיב בריכוז. אבא יושב לידו, מתעניין במעשי. אני מכינה מראש את תבניות הצלולואיד לכתרים, גוזרת, מודדת, מתאימה. לקצר הליכים ככל שאוכל, באמצע העבודה, כשהפה יצטרך להשאר פתוח.
כבר שקעתי בעבודה. הכל שלו ושקט.. ואז לקחתי את מקדחי, זה שמשפריץ מים, והתחלתי בעבודה. אורן התחיל להשתולל כאחוז דיבוק. ממש קשה! אבא לא מצליח להחזיק בו. אנה לא מצליחה גם כן. אני משלחת את אבא, בתקווה שהעדרו יביא לירידה ברמת ההשתוללות. כלום! אורן משתולל ככה, שממש פחדתי לעבוד.
התחלתי לעבוד בעזרת המקדח במהירות איטית. זה שרועד במח. אורן נרגע באחת, מודיע שדוקא זה מאד נעים לו. שוכב ומרעיד בעזרת מקדחי, ומרוצה! סילקתי את כל העששת והסתדרתי עם המקדח הזה, אחרי שאת העבודה העיקרית סיימתי כבר קודם.
ניסיתי להסביר, שאניח חומר כחול, שאחר כך יש לשטוף. אוהו!!! השתוללות רבתי. המים הם האוייב! תקעתי מראה בידיו של אורן, מרחתי את ג'ל החומצה (לחספוס השן), בצבע כחול מדהים, ושאלתי אם אורן רוצה שאשאיר שתי שיניים כחולות, כמו שיניו של אותו פיראט "כחול השן" (היה פיראט כחול זקן, למה שלא יהיה גם כחול שן?). אורן החליט שכדאי שאשטוף את הג'ל, למרות שבאמת מדובר בגוון נאה במיוחד של כחול.
הנחתי את הכתרים בזהירות רבה במיוחד. סילקתי כל עודף חומר שרק אפשר, מתוך ידיעה, שליטוש בעזרת מקדחים במהירות גבוהה (עם מים) לא יבוא בחשבון. העבודה פשוט תהרס, וזה במקרה הטוב...
הקשיתי את החומר באור (כחול) והתחלתי להוציא את הצלולואיד, שהוא כאמור רק תבנית. שארית חומר נותרה בין השיניים. ניסיתי להוציא אותה במבחר מכשירים ידניים. ניסיתי עם אותו מקדח מרעיד. לא הולך! הזמן עובר. אורן מאבד סבלנות. גם אני מאבדת אותה. לבסוף , בלית ברירה, לקחתי מקדח וב"סווווש" אחד, חתכתי את עודף החומר, בעודי מתמודדת עם קיפוצים של אורן. את השאר כבר אפשר היה לסיים בלי המים.
אורן הלך הביתה עם שתי שיניים חדשות, ואני נותרתי בכיסא, בלי נשימה, אבל עם שוקו שאנה הכינה מבעוד מועד.
|
תוכן ההודעה:
|
