אריק בן השנתיים, מאד לא מרוצה. אמא הביאה אותו לבדיקה, ואבוי! העששת ממנה הוא סובל, מתפשטת וגדלה. איך מסבירים לילד בן שנתיים, שהרעש, המים והתחושה המגעילה, הם לטובתו?
אריק מושב על הכיסא, בועט וצורח. אים לו נגעי עששת רבים, אבל אלה שיש, דורשים טיפול. אמא מתקשה להחזיק בו. כרסה בין שיניה. היא חוששת מבעיטה רבת עוז ומכוונת היטב לבטנה. אריק ממש חזק!
עינת מחזיקה בידו. אני מאלחשת. את זה, אריק לא ממש הרגיש, אבל את הרעש של מקדחתי? אוהו! שמע היטב, והשתולל בהתאם. לא קל לטפל באריק. הוא אינו מקשיב, בעל דעה מוצקה נגד עולם הרפואה באופן כללי (כך סיפרה אמא). ואני משתדלת לעבוד מהר- מהר. שקלתי להניח כתר טרומי על שן אחת, אבל פייר? לא יכולתי לדמיין איך אבצע את העניין. עשיתי חמש סתימות מכל צידי השן. אריק מתחיל להתעייף. עיניו נעצמות. הפיתוי לשלוח אותו הביתה, גדול ועצום, אבל יש שן עם חורים פחות עמוקים, בדיוק בצד השני. הפעם רק שני חורים באותה שן. סכר גומי, ממילא אי אפשר להניח. (אין על מה). החלטתי לנצל את העייפות של אריק, ובאומץ רב, עברתי לטפל גם בצד השני. לחסוך את הפחדים והנאחס. זבנג וגמרנו.
אמא מסכימה איתי. "תעשי! כן! הוא נרגע קצת, וגם ככה קשה לו להכנס למרפאה". עינת מסמנת "כן" בעיניה, ואני מתחילה במלאכה. אריק מתעורר מנמנומו וחוזר להשתולל. הפעם מדובר בטיפול אפילו קצר יותר.
שתי שיניים מתוקנות והשבוע מחכות שתי שיניים קדמיות לכתרים לבנים. הטיפול השני והאחרון. יהיה דיסקו.
|
תוכן ההודעה:
|
