סליחה על אי הזדהות. בקצרה: מקרה מאוד מדאיג, שאני לא רגילה לצפות בו. ילדים של גיסה וחשש שלי להזנחה. הילדה הגדולה - בת שנתיים וחצי. הקטנה - 7 חודשים. החשש הוא כעת בקשר לגדולה. הילדה הגדולה נראת לי בתת תזונה, שוקלת ובגובה של ילדה בת שנה, לא יותר (!!!) לא מטופלת ולא מבקרת בטיפת חלב. האמא (גיסתי) הולכת לישון מאוחר מאוד בקמה לקראת הצהריים. הילדה הגדולה קמה תמיד ב-6 וחצי-7 בבוקר ועד הצהריים מסתובבת בבית לבד בלי השגחה, עד שגיסתי קמה. ככה על בסיס יומיומי. אין ארוחות מסודרות ולא מבושלות - או סנדוויץ, או בננה, או חטיף. או אוכל מבושל של בית. הילדה הגדולה לא מדברת ולא עונה, גם לא בצלילים. אבל אם אני מבקשת ממנה משהו - אני מבינה שהיא מבינה אותי. לא שמעתי את קולה מאז שנולדה. גם לא בכי. לילדה הגדולה יש אחיזה מאוד חזקה ומפעילה הרבה כוח פיזי בחיבוק או במגע (נראה לי לא מווסת). אמא לא מטפלת, בקיצור. אולי זה דכאון. אין ספרים של ילדים, אין גני שעשועים. הבית מלוכלך מאוד, שלא מנקים שבועות. אבא לא בעניינים כל כך - הוא רוב היום נמצא בישיבה, שם לומד. ניסיתי לדבר עם האמא, היא ענתה שעשתה לילדה בדיקות דם לפני חצי שנה והיה תקין. חוצמזה - כלום. האמא הצעירה הזאת חוששת שייקחו לה את ילדה, משום שזוכרת שכאשר היתה קטנה בעצמה - באו רשויות ולקחו את האחיות שלה מהאמא שלה. ראו כטראוומה מהעבר. אני חושבת שדווקא בגלל הסיפור הזה מהעבר היא לא פונה לטיפת חלב.
מה עושים? מצד אחד חושבת על הילדה. מצד שני - אולי אני לא צודקת ובינתיים הכל בסדר? בעין שלי - זה לא בסדר, אבל מי אני שאקבע בשבילה, לכל אדם יש את הנורמות שלו והתרבות שלו. האם לעזוב או להתערב? הערה: לדבר איתה - אי אפשר. לא מקשיבה.
|
תוכן ההודעה:
|
