ליאור הוא נער בן שתים עשרה. עלה לחטיבה והגיע למרפאה כולו נרעש ונרגש. אורטודנט המליץ על עקירת שמונה שיני חלב, כדי להחיש תחילת טיפול ליישר השיניים. יש לליאור בלגאן רציני בפה. צפיפות מאד גדולה, וכאבים בשיניים עקב צפיפות זו. מה עושים?
לליאור אין מזל. בפעם הקודמת, הגיע אלי לטיפול שורש מאד מסובך, ועכשיו לעקירות. והוא כל כך חושש מטיפולי שיניים! אף פעם אין לו "סתם" טיפול פשוט.
ליאור מתיישב, מתחיל לשאול שאלות, לדחות את הקץ. אני מביטה בצילום. רואה את השיניים שיש לעקור. אחת ממש מכאיבה, וגם הלחץ של נבטי הקבועות הצפופות, מכאיב!
הוחלט לעקור שתי שיניים. אני מאלחשת את השיניים. אילחוש ממש לא נעים. חייבים שהשיניים תהיינה מאולחשות מכל הצדדים. אחרת העקירה תכאיב מאד. האילחוש של אזור החיך מכאיב גם, וטעם החומר לא מלהיב.
השן הראשונה- הניב, נעקרה בשניות. דבר של מה בכך. עכשיו נותרתי עם האגוז הקשה לפיצוח. שן טוחנת (חלבית) בעלת סתימה ענקית. שן כזו, צפויה להשבר במהלך העקירה ולהקשות עלי מאד.
אני מודיעה לליאור, שישמע קול פיצוח ולא יבהל. (שבירת השן). ומקווה שאתבדה. לא מתבדה. השן עושה "פק!" מהדהד, ומתפוררת לי. אני נותרת בלי כותרת ועם שורשים שהולכים לכיוונים שונים. כמו דיבל בקיר. ממש קשה לעקור.
ליאור מבוהל עוד מקודם. אני שומרת על ארשת שלוה, אבל מתה מפחד בפנים. זו עקירה ממש מסובכת. בעדינות, ערערתי את שורשי השן, והוצאתי כל שורש לחוד. כל זאת, מבלי לפגוע בשן הקבועה, הקרובה מאד. ליאור לא נהנה בעליל. אני נושמת לרווחה ומודה לאלוהים שהכל עבר בשלום. עושה פרצוף של " "היה קל".
ליאור מראה גדלות נפש, ומודה לי על סבלנותי כלפיו. כמעט פרצתי בבכי. כזה נער חמוד! בפעם הבאה, כך הבטחתי, יגיע רק לסתימה קטנה. די! גם לליאור מגיע לעבור טיפולצ'יק ולא כל פעם סיפור מסובך!
|
תוכן ההודעה:
|
