ירמי ילד גדול! הגיע לטיפול בשיניו ממש לא נלהב. צריך למצוא דרכים לחזק אותו. ירמי מסתובב לעבר אבא, והנה, הפתרון מנצנץ על פדחתו. כיפה חדשה לגמרי! ולא סתם כיפה חדשה! כיפה חדשה מקטיפה כחולה.
שרה ואני מתחילות לשבח להלל ולקלס את כיפתו המהודרת של ירמי המופתע. הוא אכן גאה בכיפתו, אבל רבאק! הגזמנו קצת, לא? ירמי ממש לא רוצה לשכב על הכיסא. ואני מעודדת אותו בהחלט לא להסכים! לפחות לא לפני שנכבד את כיפתו בכבוד הראוי לה! כיסוי מהודר לכרית הכיסא. משהו דליקטס. אצה רצה לה שרה הסייעת לחדר הסמוך, ומביאה משם כיסוי כרית תכול, שיתאים לכיפה.
החלקתי את הכיסוי ברצינות רבה. שרה בדקה אותו אף היא. יחד (ואבא אישר!) החלטנו, שעכשיו הכיסא הדנטאלי ראוי לראשו החכם ולכיפתו הכחולה של ירמי בן הארבע.
אחרי מאמצים כה רבים, לא נותרה לירמי ברירה, והוא נשכב על הכיסא לקבל טיפול. וכי מה יעשה? אבל גם אני הרווחתי. קיבלתי מאבא הסברים על סוגי שופרות ועל איכות התקיעה בהם. מאד חשקתי לנסות לתקוע בשופר. דודוק כן ושופר לא? הכיצד? שופרה הסדוק של שרה הסייעת, לא מתאים. כך שמע גם ירמי הסברים מלומדים, גם קיבל מחמאות, וגם טיפול שיניים, ככה מהצד. ואני? יודעת לחפש עכשיו שופר גדול אך לא מסתלסל, לנסות בו את כוחי כבעל-תוקע חובב לעת מצוא.
|
תוכן ההודעה:
|