5/10/2011 15:56
|
אמאשלו
|
מאת:
|
המרדף אחרי שעורי הבית
|
כותרת:
|
בני בכתה ד',מנסים להנהיג שגרה של חוזרים מבי"ס, נחים קצת משחקים עד שארוחת צהרים מוכנה- אוכלים - ואז שיעורי בית. ברור מאד. רק שבכל יום מחדש, אני מגיעה להתמוטטות עצבים וכעס, כי ישר מגיע ה- "תיכף" " רק כמה דקות" " כואב לי הראש" " חייב לשירותים"...ניסיתי סנקציות (לא יסיים לא יבוא אחהצ לפעילות מגניבה)- ניסיתי אחריות אישית (לא להגיד כלום ושהוא יהיה אחראי לעצמו- לא פעל..פשוט לא עשה מרח עד הערב ולא עשה שום דבר אחר) מה עושים? חייבת לצאת מהמאבק הזה. אני מרגישה נורא גם שבכל צהרים זה עניין שבשגרה שאני מגיעה לצעקות וכעס. אשמח מאד לעצות... תודה!
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|