אני ובן זוגי בהליך גירושין שכרגע עוד לא ברור לאיזה כיוון ימשיך- גישור או בית משפט. התחלנו בגישור אך לאור אי הסכמות חוזרות ונשנות להגיע להסכם מקובל על שני הצדדים, נראה שהכיוון הוא עו"ד ומשפט, אם כי עדייו יש ניסיונות לסגור הסכם ללא הליך משפטי. בתוך כל זה, אנחנו עדיין גרים באותו הנכס עם הילדים ועם הזמן, הקשר בינינו הולך ונעשה גרוע יותר ויותר. מעבר לעובדה שהוא לא יישן בחדר השינה ורוב התקשורת היא ע"י אסמסים ומיילים (אפילו כששנינו בבית), אנחנו גם ממש נמנעים מלהיות ביחד באותו החדר/מטבח/סלון/חדר משחקים. הבעיה היא שהילדים לא יודעים מה קורה!!! אין להם שמץ של מושג שאנחנו החלטנו להתגרש. הכל נעשה מעל ראשם, מתחת לשולחן, מאחורי הגב וזאת רק בגלל שהפסיכולוגית ייעצה לנו בכל תוקף לא לספר לפני שמתגבש הסכם או לחילופין שנספר במידה ובעלי ייצא מהבית. רק שהוא לא מוכן לעזוב בשום מצב עד שמגיעים להסכם- כמה זמן שייקח. העניין נסחב כבר כמה חודשים והוא פוטר אותם על עניין השינה שהוא פשוט נרדם מול הטלויזיה ואין לו כוח לעבור למיטה. את החגים עשינו בנפרד, ונאמרו תירוצים של עבודה, נסיעה ועוד.
לי ברור שהילדים מרגישים גם אם לא אומרים דבר- יש התגברות משמעותית של כעסים בינם לבין עצמם- ריבים תכופים, תגובות עצבניות ללא שום קשר לסיטואציה ומול כל זה אני חשה נורא!!!!! חשבתי לעזוב בעצמי יחד איתם- אבל הבנתי שגם אין לי את האפשרות הכלכלית וגם זה לא פחות טראומטי עבורם.
אני לא יודעת מה לעשות כדי לעזור להם להתמודד עם התחושות הלא ברורות שהם חשים- זקוקה לעיצות וכיווני פעולה. תודה.
|
תוכן ההודעה:
|
