פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

22/10/2011 20:11 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: בפעם הקודמת, סיפרתי על דליה בת הארבע (קצת פחות, אבל מי סופר?) ואמה, מירה. דליה לא משתפת פעולה באופן כללי. לא רק במרפאת השיניים. אמא מותשת מההתנהלות הכללית. הפעם הגיעה דליה בתסרוקת יפה במיוחד. שיערה הבהיר נוצץ וחלק ואני מחמיאה לה על יופיו מכל הלב. דליה מקשיחה פנים ולא עונה. אמא דואגת, (גם אני קצת). דליה מושבת על הכיסא. צריך לחזור על צילום רנטגן אחד. מתחיל הקרב הרגיל, אך הוא די קצר. השתוללות מועטה, והצילום בידינו. מזל, כי אין צורך בסתימה נרחבת יותר. אפשר להסתפק בשתי סתימות קטנות, ללא צורך באילחוש, ובמעקב אחרי מוקדי העששת האחרים. זה אחד היתרונות בהמנעות מהרדמה כללית. אפשר לעקוב ולטפל רק בעת הצורך. קודם כל, אני מחליטה לנקות היטב את השיניים- לעשות להן פוליש, כדי להמנע מהצורך בו אחרי הסתימות. מי יודע איזה קרב נורא יערך במרפאה? אולי לא יהיה כח לפוליש הזה? דליה מתחילה לבכות מעט, כשהיא רואה את מברשת השיניים הקטנה, אך נרגעת מהר מאד ומאפשרת לי לנקות בקפידה. אני גם שמחה לגלות, שהשיניים צוצחחו כדבעי בבית. החניכיים בריאות. אמא מירה עבדה קשה ולא שכחה לחייך כשסיפרתי לה שבהחלט רואים שצחצחה היטב. חיוך מתוח. גם אמא מירה ציפתה למלחמת גוג ומגוג. דליה נרתעה, כשמברשתי נגעה בלשון או בלחי. אולי יש רגישות תחושתית? אמא אמרה שתיוועץ במרפאה בעיסוק. המגע ממש הפריע לה, אבל בסך הכל, איפשרה לעבוד בקלות ובמהירות. הגיע רגע האמת. צריך לעשות את הסתימות. אני מסבירה לדליה שתרגיש רעד בשן. דליה מושיטה יד ובודקת את מקדחתי הרועדת, שוכבת בפה פתוח, לא זעה ואני מסלקת את העששת בזריזות. עינת הסייעת מכניסה את הסקשן לפה לשאוב פרורים ורוק. דליה נבהלת ופורצת בבכי, שנפסק מיד, כשנוכחה, שהסקשן שלי לא נושך. מגיע הזמן לסתום את השן. אמא רוצה להגיד משהו. די המומה. אני עוצרת אותה ומבקשת לא לפתוח פה לשטן. עוד לא גמרנו! הראיתי לדליה את חומרי הסתימה. לא נרשמה התלהבות, אבל דליה איפשרה לסים את הטיפול בלי מלחמות, בלי השתוללות ובלי צעקות.לא באושר גדול, אבל בהחלט ברוגע. אני עוברת צד, לשן השניה הדורשת טיפול. שוב, בדיוק אותה פרוצדורה. דליה משתפת פעולה. לא זזה, לא בוכה. שוכבת ומאפשרת לי לעבוד בשקט. אמא מלטפת את ידה. רק הסקשן גורר פרץ בכי קטן, אבל בכל זאת, דליה הסכימה לבדוק את הסקשן ולהרגיש את השאיבה באצבעותיה. סיימתי. מרחתי משחת פלואוריד, אותה שאבתי בסקשן... (לא סמכתי על דליה שתירק את כל החומר). דליה קמה לבחור מתנה בחיוך! בחיי שבחיוך. ואז הודעתי לאמא מירה, שעכשיו מותר להגיד הכל. השטן הלך. אמא רק אמרה לי, שהיא לא יודעת מה עשיתי. היא לא ראתה היפנוזה, אבל ראתה שהבת שלה השתנתה וראתה שהבת שלה שיתפה פעולה, וגם ראתה שהבת שלה מחייכת אלי, אז כנראה עשיתי משהו. הודיתי לאמא על היושר. אמא היתה אפילו יותר נחמדה, וסיפרה, שלמדה מההתנהלות במרפאה, והפעילה חלק מה"טריקים" גם בבית. הפסיקה לפחד מהתגובות של דליה, התחילה לשבח אותה בעת התנהגות נעימה והתעלמה מהתנהגות לא רצויה. סיפרה שגם בבית דליה פשוט השתנתה והשבוע כבר לא היו מלחמות בלתי פוסקות בבית. כל כך שמחתי! דליה אפילו נופפה לעינת ולי לשלום, ותגיע בעוד מספר חודשים לביקורת. יש סיכוי רב, שעם צחצוח קפדני כמו שאמא עשתה, שאר השיניים הנגועות, לא יזדקקו לשום טיפול. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 23/10/2011  18:38 אם תצטרכי הכנסה נוספת, את יכולה לעבור להדרכת הורים... (ל"ת) - ניה 23/10/2011  20:28 הדרכת הורים דרך סתימות! עלית על סטארט-אפ. (ל"ת) - תיתי רופאת שיניים

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש