פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

29/10/2011 21:27 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: נועה בת העשר הגיעה אלי, והתלוננה על רגישות לקור ולחום בשן, בה טיפלתי לפני מספר חודשים. את השן (הקבועה) סתמתי בסתימה עמוקה ביותר, על סף טיפול שורש. אני בודקת את השן, ורואה שהיא נשברה. לסתימה שלום, אבל לאחד מקירות השן, שלום ולהתראות. :-( נועה זזה באי שקט בכיסא ומגרדת את הלחי. שרה הסייעת קוראת לי להביט- הצואר והאזור מאחורי תנוך האוזן עם פריחה ונועה מתגרדת. הנחתי, כי נעקצה ממשהוהחלטתי לאלחש את השן, כדי לנסות ולהגדיל את הסתימה איכשהו. אני מאחלשת את השן, בדיוק בצד האדום והמגרד. נועה קמה לשטוף, ושרה הסייעת מתריעה: הפריחה מתפשטת במהירות לכוון הצואר. עכשיו גם הלחי, בדיוק בצד של האילחוש, אדומה משהו, והצואר מגרד. ממש מלחיץ, אם כילא נראה לי קשר לאילחוש שלי. הרי פריחה היתה שם כבר לפני האילחוש. החלטתי להוריד חלק מסתימת האמלגם ולשים סתימה זמנית, כך שלא תהיה רגישות בשן. מאד לא פשוט לטפל בנועה. אף פעם לא היה פשוט. היא זזה, נעה, לא שקטה. זו התנהגות רגילה אצלה, ושתינו כבר מכירות זו את זו היטב. אני שמה במהירות סתימה זמנית, ורואה שהפריחה מופיעה עכשיו גם באזור הצואר בצד השני, שלא עבר טיפול. נראה, כאילו בעיקר המגע של צוארון החולצה, גורם לגירוי. נועה מדווחת על קושי כלשהו בבליעה. עכשיו אני כבר ממש לא רגועה. קוראת לאמא, שגרה מאד מאד קרוב ומבקשת מנועה להשאר לשבת על הכיסא שלי (מורם לישיבה). נועה ממש לא רוצה. היא לא סובלת את הכיסא הדנטאלי. נורא לחוצה מטיפולי שיניים. אבל אני רוצה שתהיה בקרבתי, שאוכל להשגיח עליה ולשלוף חמצן או אדרנלין בעת צרה. הבטחתי לה, שבסך הכל אני רוצה שתוכל לשתות בלי לקום (תרוץ לא משהו), וחיכיתי בקוצר רוח לאמא. אמא הגיעה, לא מתרגשת. נועה אלרגית לכל כך הרבה דברים. לקחה את הילדה לרופאת המשפחה, שנתנה לה תכשיר אנטי היסטמיני, ואני ניגשתי בידיים רועדות, לטפל באחותה של נועה. ביקשתי מאמא, שתחליף לילדה חולצה, כי נדמה לי, שהיא האשמה הפעם בתגובה. מפחיד! תוכן ההודעה: תגובות נוספות עד כה נענו 0 תגובות

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש