ואני מאוכזבת. הוא אפילו לא סיפר. ראיתי בפורום של הכתה שיש תוצאות. ואז כששאלתי, הראה לי את הפתק ואמר לי - אמרתי לך שאני לא רציתי לעבור. עשיתי את המבחן סתם. אני לא אמרתי לו לגשת (אבל בטח שידרתי שאני רוצה שיגש. בעלי אמר לו שהוא חושב שהוא יעבור? גם אם לא, אולי שידר). בזמנו, מתוך החלטה, לא דיברנו על זה הרבה. שיחה אחת כדי כאילו לא לעשות עניין. שאלתי לדעתו. אמר שלא רוצה כי לא רוצה להפסיד אנגלית בבית ספר. חשבתי שזו סיבה לא כל כך טובה כי זה לשנה הבאה ושנה הבאה יש מערכת שונה. אז עודדתי, אמרתי אם תצליח תוכל להחליט מה לעשות עם זה. להשתדל, תמיד כדאי בכל מקרה. אז הערב, אחרי הפתק אמרתי לו, מתוקי, אני בכלל לא מאוכזבת שלא עברת את הבחינה (שקר!!). אני רק מאוכזבת שלא עשית כמיטב יכולתך או שהיית צריך להגיד שאתה לא עושה כמיטב יכולתך בשביל להרגיש יותר טוב. מצטערת שלא הייתי מהאידיאליסטים האלה בכתה שאמרו שהם לא רוצים את המסננת שגורמת לילדים להרגיש פחות טובים. מה לעשות שרציתי ולא הייתי אידיאליסטית? עכשיו הוא עוד יותר מאוכזב. ואני לא יודעת איך לתקן.
|
תוכן ההודעה:
|