הערב שוב קיבלתי טלפון מהמורה. הבת שלי בכיתה א', ילדה חכמה, חברותית, שמחה מטבעה, אסרטיבית ועקשנית לא קטנה. אז איפה הבעיה? אני מרגישה שאת הכוחות שלה היא מכוונת למקומות הלא נכונים. היא מכירה היטב את חוזקותיה ויכולה להשתמש בהן לטובה וגם לרעה. כשאני אומרת "לרעה" אני מתכוונת לכך שהיא פוגעת בילדים אחרים. יכולה להעליב ולפגוע (בעיקר מילולית, אבל לא רק). העניין הוא שהיא גם יכולה להיות חברה כל כך טובה, מלאת רצון טוב, אמפטיה וחמלה. שני הצדדים האלו קיימים בה מאוד, ואין לי מושג מה מצית את הצד הפחות חיובי שבה. כל כך חבל לי שזה כך, בעיקר כי אני יודעת כמה נפלאה ומקסימה היא יכולה להיות. זה כמו "הילד הרע" שנכנס בה בפנים. מה שמעניין הוא שאני שומעת ממנה הרבה חוויות של "העליבו אותי". התלבטתי אם לדבר על זה עם המורה או לראות כיצד זה מתפתח תוך שאנחנו משוחחות על הדברים. בעודי מתלבטת קיבלתי את שיחת הטלפון הזו...
אנחנו הרבה מדברות על עזרה לחברים, על ההרגשה הטובה שזה נותן, על "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" וכו'. אלו דברים שנמצאים מאוד על סדר היום אצלנו בבית, והיא מגיבה אליהם באופן מאוד חיובי.
כאמור, יש פעמים (או תקופות?) שהיא מאוד נוהגת כך, ויש מקרים שבהם יוצא ממנה משהו מאוד מאוד לא נעים, שכמובן גם פוגע בה חברתית.
איך לעזור לה?
|
תוכן ההודעה:
|