שלום לכולן, אני מחפשת את עצתכן החכמה בסוגיה הקשורה ביחסים. מדובר ביחסים בין בעלי להוריי. אנחנו יחד 10 שנים ומאז ומתמיד היחסים היו לא טובים. זה הלך והדרדר עם השנים והיום לאחר סוג של פיצוץ הגענו לנקודה שאנחנו נפגשים ארבעתנו כדי לדבר. אני לא אכנס לפרטי היחסים כי אני לא חושבת שזה רלבנטי (לא רוצה לשעמם, אם אם יהיה רלבנטי אפרט כמובן). העצה שאני מבקשת היא לקראת המפגש שצפוי להתקיים בקרוב. המפגש בא אחרי שיחה שאני והוריי עשינו, בלי בעלי, שבא כל אחד אמר את אשר על ליבו (אני את אשר על ליבי וכן בשם בעלי) ואיך שאני רואה את מטרת השיחה היא למצוא דרך איך להתחיל דרך חדשה ופחות שכל אחד ייתן דוגמאות ומקרים למה הצד השני לא בסדר. בנוסף, אני זו שאנהל את השיחה ואוביל אותה כי אני הכי "אובייקטיבית" (אני לא). לא מצליחה לחשוב איך לא להישאר במבוי הסתום שאנחנו-הם נמצאים היום. מרגישה שאם כל צד יפרוק את אשר על ליבו וייתן דוגמאות אנחנו נחזור לאותה נקודה ומחפשת דרך יצירתית וחכמה איך להחליט על "דרך פעולה" מעתה. חשוב לי לציין שההורים שלי מלאיי מוטיבציה ופתוחים לדרכים יצירתיות וכן לניהול שיחות על גבי שיחות. בעלי הרבה פחות. הוא לא איש של שיחות נפש ארוכות ממילא ובטח ובטח לא כשהוא כועס ופגוע. תודה
|
תוכן ההודעה:
|