סיפור הלידה שלי מתחיל מכאן.
אחרי 3 לידות ארוכות עם אפידורל החלטתי שלכבוד הלידה הרביעית וכנראה האחרונה אני מפרגנת לעצמי דולה. ההחלטה לא היתה קלה היות שבעלי שליווה אותי בלידות הקודמות לא הבין את קונספט "הדולה" כלל ואף התנגד לעניין. אז ביקשתי בפורום המלצה על דולה מאיזור מגוריי כי בעצם לא רציתי שהדולה תהיה "השכנה ממול" . היום כל שכנה היא גם דולה. וזה בעייתי בעיני שהשכנה נכנסת לפאן כל כך אינטימי של החיים שלך ואח"כ צריך לחזור להיות שוב שכנות. קיבלתי המלצה חמה מאחת מכאן שגם פתחה לי דלת להתכתב איתה "באישי". אני חייבת להודות לה כאן. – איילת שמואלי - שחיזקה אותי מאוד בהחלטתי כשסיפרה לי שגם בעלה התנגד בהתחלה לקונספט " הדולה" . אבל הלידה עם הדולה היתה כל כך מוצלחת שהם נעזרו באותה דולה גם בלידה נוספת.
במסגרת ההכנה שלי ללידה קיימנו פגישה אחת עם הדולה כדי להכיר טוב יותר . קראתי את הספר "לידה פעילה". והמשכתי בשיעורי היוגה פעם בשבוע כמו גם קצת תרגול בבית. נוסף לכך היתה לי אובססיה לסרטי לידה. ראיתי המון המון סרטי לידה שמצאתי ברשת. והחלטתי לפיכך כי אני מאוד מאוד רוצה ללדת בכריעה.
ציפיתי ללדת בשבוע 41 כמו שילדתי את 3 ילדי הראשונים והיו לי המון תכניות עד שבוע זה.
אך תינוקי הפתיע, אחרי ששבועיים ימים היו מופיעים לי צירים פה ושם בשעות הערב ושוכחים. התחילו לי צירים ב – 9:30 בבוקר של יום ראשון בדיוק לפני שבוע. ואני בשבוע39 להריון. היה לי תור לאותו בוקר לרופאת הנשים שלי. והייתי צריכה להכין איזו ברכה ולהביא לבי"ס של הילדה הגדולה שלי. כאשר במשך שעה הצירים נשארו באותה תדירות של כל 10 דקות הבנתי שאולי יש מצב שזה קורה אבל עוד לא בטוח. דבר נוסף שכמעט שכחתי - רצתי לשירותים 3-4- פעמים שזה אומר שמצד אחד - אולי חטפתי קלקול קיבה ומצד שני – רגע - אולי אני יולדת היום.
בין השאר חטפתי רעב וחיסלתי פיתה שלמה לארוחת הבוקר . בינתיים בעלי סיים להמציא את החרוזים של הברכה לילדה ואני כתבתי אותה יפה. החלטנו בייעוץ עם הדולה שאין טעם לנסוע לביקורת אצל הרופאה. ובו זמנית התחלתי להכין תיק. כי סירבתי להכינו מבעוד מועד. רציתי שיהיו לי עיסוקים לזמן הצירים. בין השאר להכין את התיק תוך כדי. ואז אמרתי מי יודע מה יהיה אני חייבת לקפוץ עם האוטו לבי"ס מרחק של 5 דק כדי להביא את הברכה. תוך כדי דיברתי עם סבתא בטלפון שתהיה בהיכון לתת לילדים צהריים. ובבירורים של אם יש לה בכלל במה להאכיל אותם. כי היא אישה עובדת. אז קפצתי לבי"ס הבאתי את הברכה. תפסה אותי איזו מורה וקשקשה איתי ולא נתנה לי ללכת ואני מתה כבר לחזור. מרגישה את הצירים טוב טוב ולא מגלה. ביציאה מבי"ס השער היה נעול כי השומר דווקא עכשיו הלך לסיבוב ואני עם צירים ולא מגלה. תוך 10 דקות שנראו לי כמו נצח הוא חזר ואני נזפתי בו קשות. הלכתי לאוטו , עצרתי במכולת השכונתית לקנות בשר טחון לבשל לילדים בולונז שיהיה לסבתא מה לתת להם.
חזרתי הביתה הצירים כבר התגברו טלפונים לביטולים של דברים שהיו צפויים ובו זמנית מכינה את הבולונז. בעלי עשה ג'סטה והכין את הפסטה. והצירים כבר נהיו ממש כואבים וכל ציר אני קוראת לבעלי שיעסה לי את הסקרום טוב טוב, הדרך היעילה והטובה להעברת הכאב. סיכמנו עם הדולה שנהיה בקשר ואכן היא התקשרה ביקשה לדעת מה התזמונים של הצירים . טענה שאנחנו כבר צריכים להתכונן לנסיעה.
אמרנו שבעלי יאכל ואז ניסע. הבולונז הוכן טלפון אחרון לסבתא שנוסעים. טלפון אחרון מהדולה לשאלת התזמונים - כל דקה או שתיים ציר של 20 שניות. הדולה אמרה זה יכול להיות כבר פתיחה של 4 אל תיכנסי להתקלח כי זה יכול מאוד להאיץ את התהליך. ובעלי מהצד לוחץ שאכנס למקלחת ושהדולה בטח פוחדת לפספס את הלידה. אמרתי לו שאם היינו מתכוננים ללידת בית סבבה הייתי נכנסת להתקלח אבל מכיוון שלא, אני שומעת לדולה שלי ונוסעת. יאללה תגמור כבר לאכול נוסעים. מכינה לי תה ארל גריי בתרמוס גדול עם ג'ינג'ר, לימון והרבה סוכר ללגימות בין הצירים. תה שמאוד הועיל שליוויתי את אחותי בלידה. שמנו 3 קובאיות בגרב, לקחנו את הפקלעות ונסענו כשאני על 6 בספסל האחורי כל ציר כבר צועקת ובעלי מתפלל שאף אחד לא רואה אותנו ברמזורים וחושב מה לעזאזל קורה שם באוטו הזה.
20 דקות נסיעה עד לניאדו והדולה מחכה לי בשער שולחת את בעלי לחנות בנחת. מחבקת ומנשקת אותי ואני נאחזת בה וסומכת עליה לגמרי. עולות לקומה 3 חדרי לידה. באלגנטיות הדולה לוקחת אותי ישירות לחדרי לידה כשאנו מדלגות על הקבלה ועל המיון.(אבל זה לא חכמה הדולה שלי מוכרת וידועה שם). בדקו פתיחה 3-4 מתאכזבת קצת. נשענת על המיטה כשכל ציר הדולה יחד עם בעלי מעסים לי את הסקרום וקצת לחץ גם על הבטן התחתונה שהיה נעים בהתחלה. מוניטור בעמידה לחצי שעה (רק בלנאידו ראיתי דבר כזה – לא בהלל יפה , לא מאיר ולא בעוד 2 מקומות) . שאלות מצד המיילדת לגבי ההריון . שאלה לגבי אפידורל? ועניתי כרגע לא אבל תכניסי ברנולה לווריד לא יזיק – קטנת אמונה שכמותי. נגמר המוניטור הלכנו להתקלח . הדולה ואני. לבעל אסור להיכנס למקלחת. אני יושבת על כדור פיזיו במקלחת הדולה עם המים עליי. לכל התוהות איך הדולה לא נרטבה - ראיתי שהיא הורידה את החלוק דולות שלה נשארה עם גופייה וקיפלה את הטייץ שלה עד למעל הברכיים. והיא מעליי כל ציר מדריכה אותי בנשימות ובהפקת קולות נמוכים ואני קופצת על הכדור והמים עליי בזרם חזק. בעיקר על הגב. מפה לשם הצעקות שלי מתגברות והצירים נהיים ממושכים יותר - הדולה מנסה לשכנע אותי ללכת למיילדת כדי לבדוק מה מצב הפתיחה ואני מסרבת – קטנת אמונה שכמותי. המים טובים לי ומקלים לי את הכאב. באותו זמן אני גם חושבת לעצמי שטוב שזו הפעם האחרונה שאני יולדת. הדולה טוענת שלפי אורך הצירים אני כבר בשלב המעבר ואני ממש אבל ממש לא מאמינה לה. אחרי כחצי שעה מרגיש לי שדי ואני רוצה לצאת אני מרגישה קצת שונה אבל לא ממש. אנחנו חוזרות לחדר אני ממשיכה עם הצעקות בכל ציר. יש החלפת משמרת ומיד אח"כ המיילדת החדשה מגיעה בודקת לי פתיחה ומכריזה שאני בפתיחה של 7 ושפקיעת שק מי השפיר תעזור לקידום. לא ידעתי מה לענות אבל כנראה הסכמתי כי היא אכן פקעה לי את השק הפתיחה ישר גדלה ל – 9 והמיילדת טענה שתוך שנייה אני יולדת. נעמדתי בכריעה על המיטה. ציר ראשון ומנוחה על הברכיים ציר שני ולא רוצה לנוח מתכוננת לציר נוסף בו אני מתרכזת, לוחצת ויולדת את הראש בלי צעקה ובלי כאב – אני נשבעת לכם שבקטע הזה - זה לא כאב לי. עוד לחיצה וכל הגוף יצא ואני מסתובבת וזהו נולד לי תינוק והוא עליי עכשיו איזה כייף איזו התרגשות - עשיתי זאת בלי אפידורל - זו הרגשה נפלאה. בעלי מוזג תה ל – 3 כוסות והקשנו לחיים הוא, הדולה ואני בקובאיות התה הקטנות. ראיתי את הדולה מזילה דמעה ומתרגשת איתי. היא נתנה את הנשמה שלה ועל כך אני מודה לה. ובעלי יחד איתה התגבר על התנגדויותיו והבין עד כמה היא עזרה. ב- 13:30 הגענו לבית החולים ב – 15:02 תינוקי היה בחוץ. תינוקי שלי , ילדי הרביעי מי היה מאמין....
לסיכום אני חושבת שהפעם לא פחדתי מהכאב וידעתי להיות בו. ידעתי להיות עם עצמי ולא לחשוב על כל העולם. חוצמזה כבר הבנתי מזמן - אין כמו תמיכה של אישה בשעת הלידה. כמה שהבעל הוא רגיש ויודע לעסות ולא מפחד מדם, מאוד חשובה תמיכה של אישה או נשים. אז כאן המקום להודות לדולה אמירה אלישע. ולעודד את הנשים לתמיכה בלידה כי זה כל כך כל כך חשוב!
|
תוכן ההודעה:
|
