פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

10/12/2011 23:13 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: אביה הקטן, רק בן שנתיים וחצי, הגיע לפני חצי שנה למרפאה. מצב שיניו הקדמיות, לא טוב. רקובות ביותר. לעומת זאת, גם האחוריות, הטוחנות, לא משהו. אביה לא אוהב רופאים וגם לא רופאי שיניים. לעומת זאת הוא נחוש וחזק כפלדה. אני בודקת את אביה בעודו משתולל על הכיסא. החלטתי למהר ולתקן שתי שיניים טוחנות, לפני שיתחילו להתפורר. העששת לא עמוקה מאד, רק מפושטת. נקודה כאן, קו כאן, זיג-זג מהצד השני. עינת נחלצת לעזרה. אמא לא מומחית גדולה בהחזקת הינוקא השובב. בעמל רב, אך בזמן מאד קצר, שן ראשונה מתוקנת. ואני אצה רצה את השן המקבילה לה, לאותו סיפור. אביה משתולל מאד, מסיט את הראש, בועט באמא. חמש דקות, ידיים רועדות (שלי), וגם השן השניה מתוקנת. אמא צריכה לקבוע תור לתיקון השיניים הקדמיות. אביה היה חולה ואחר כך נסעו, וגם חזרו אבל אמא היתה עסוקה, ואחר כך שוב חלה... ואז אמא גם ילדה. וככה עברה לה מחצית השנה ביעף. אמא ואביה וגם יוגב התינוק, חזרו למרפאה. אביה לא מתלהב יותר מהטיפול, עם חלוף הזמן. לא התגעגע בכלל! נראה שרק התחזק בדעתו ובגופו, לפעול בכל אמצעי נגד טיפולי שיניים באשר הם. אני משתדלת לבדוק את הפה ורואה לחרדתי, מעט דבלולי שיניים שנותרו מארבע שיניו הקדמיות של אביה. אבוד. אי אפשר לשחזר שיניים כאלה. אמא כל כך מתחננת. מפריע לה החיוך המדובלל הזה. אבל באמת לא ניתן לבנות שן שלמה על זיז רקבובי. בדרך מצאתי עוד שן שזקוקה לסתימה לא גדולה ואחר קרב קצר אך עקוב מהשתוללות, תוקנה. החבורה נשלחה הביתה, לא כל כך מרוצה. גם אני מאד מתוסכלת. תוכן ההודעה: תגובות נוספות עד כה נענו 0 תגובות

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש