שבת שלום לכולכן,
לא מזמן התייעצת כאן לגבי מעבר דירה ואפשרויות להקל על ילדה בת 6 שגם עוברת עיר וגם עולה לכיתה א. והנה זה הגיע - בית חדש, מסגרת חדשה, צהרון חדש, אפילו עיר חדשה. בעיקרון מדובר בילדה מאוד חברותית עם המון שמחת חיים ובד"כ מסתגלת די טוב אבל מצד שני פרט להולדת אחותה זה השינוי הראשון המשמעותי בחייה.
בלימודים ועם המורה דוקא הולך די בסדר. אבל חברתית משהו לא נראה לי. מצד אחד היא תמיד בחברת ילדים, יש המון ילדות שרוצות לשחק איתה. אבל היא נורא מתגעגעת לחברות הישנות שלה וכל הזמן שואלת "מתי נחזור לבית הקודם?" וזה שובר לי את הלב. לצערי הרב אני לא כ"כ מתלהבת מהילדים בכיתה שלה ומההורים שלהם (ואני לא טיפוס מתנשא בד"כ) אבל משהו ביחס של הרבה ילדים אליה לא נראה לי. קירבתי בינה לבין ילדה מסוימת אבל הילדה כל הזמן רבה איתה ו"עושה לה ברוגז" והבת שלי רגישה לדברים כאלה והילדה ההיא והחברות שלה גם כל הזמן עושות כל מני מעשי שובבות כאלה שקשה אפילו להסביר אבל בתי מבינה את זה ואומרת "החברים הקודמים שלי כיבדו אותי". קירבתי בינה לבין ילדה אחרת, עדינה ושקטה מאוד אבל גם איתה קשה לבת שלי, היא אומרת שX כמעט לא מדברת". אולי אני לא מסבירה את עצמי היטב ונראה שמדובר בילדה ובאמא בררניות אבל זה לא ממש כך - אני באמת מרגישה שיש לילדה איזשהו קושי - מצד אחד היא מוקפת ילדים אבל מצד שני חברות אמיתית אין. אני אפילו כבר לא יודעת אם זה בריא לקחת אותה לימי הולדת ולביקורים אצל החברים הישנים שלה - היא ישר שואלת "אמא, חוזרים?"
בבקשה תגידו לי שזה יעבור לה..ותודה למי שקראה עד הסוף :)
|
תוכן ההודעה:
|
