שלום לבאות הפורום,
אני מבולבלת ומתביישת בעצמי, מקווה מאד לקבל תגובות שיעזרו לי להבין מה קורה לי ואיך עלי לפעול.
אני נשואה לגבר מקסים, יש לנו קשר טוב ויציב, ילדים מקסימים, בעלי הוא בן זוג טוב ואב נפלא. אבל לאחרונה קרה משהו שאני לא יודעת להסביר...
הייתי בסוג של אימון של כמה פגישות, והרגשתי שאני מאד נמשכת למאמן. סיימתי את האימון אבל אני ממשיכה לחשוב על הבחור, אפילו לדמיין את עצמי איתו בכל מיני מצבים מיניים ורומנטיים. אני מתגעגעת אליו, מרגישה שרוצה לראות אותו שוב, לדבר אתו שוב. אני לא רוצה להרגיש כך כלפי מישהו שאינו בעלי, מבינה שזה לא יוביל לשום דבר טוב, אבל... בכל זאת מרגישה כך.
והדבר העצוב ביותר שקרה, הוא שפתאום מול ההתרגשות הפתאומית הזו, האש הזו שהרגשתי בתוכי מול הגבר הזה בולט לי שאני לא מרגישה זאת כלפי בעלי. אני מעריכה את בעלי מאד ואוהבת אותו מאד, אבל כבר לא מאוהבת בו כמו פעם, כבר לא נמסה מהנשיקות שלו, מגע ידיו לא מרגיש לי כמו זרמי חשמל שעוברים לי בכל הגוף. למרות שפעם זה היה כך... ועוברת אצלי המחשבה שאולי גם בעלי כבר לא מרגיש את האש הזו כלפיי. אולי שנינו איבדנו את זה...
אני מנסה להבין למה אני מרגישה משיכה מינית עזה כלפי גבר שזר לי לחלוטין, ורוב הסיכויים שאפילו לא חושב עלי ולא מודע כלל לסערה שעורר בי. איך זה יכול להיות שאני כל כך מתרגשת ממנו? למה אני לא מרגישה זאת עם בעלי?
ואיך ממשיכים מפה?
האם באמת אפשרי לחדש את התשוקה כמו שהייתה פעם, או שפשוט צריך להשלים עם המצב, לשכוח להגבר ההוא ומכל מה שהתעורר בי מולו ולהמשיך בחיי.... שנראים פתאום אפורים כל כך....
תודה לכל מי שקראה עד כה, אודה על התגובות.
|
תוכן ההודעה:
|
