יש לנו שלושה ילדים. אני נושקת לארבעים. הייתי מרוצה, מסופקת במשפחה שלי והודעתי לכולם שנסגרה הבסטה. אם היה תלוי בבעלי זה היה קורה כבר אחרי מס' 2, אבל מילא, מס' 3 כל כך מקסימה שהוא כבר לא מצטער על כלום. ברור שאין שום הגיון במחשבה על הריון נוסף - ההריון האחרון היה מאד מאד קשה, לא רק אני סבלתי אלא כל הבית, בעלי לא מוכן בכלל לשמוע על זה. בקושי יש לנו כסף לקיים את המשפחה כמו שהיא. אנחנו משקיעים הרבה בגידול הילדים, גם מבחינת זמן וגם מבחינת מסגרות לימוד. עכשיו הילדים כבר קצת גדלו, הקטנה בת שנתיים. הבית מתנהל בניחותה. יש לנו קצת זמן לזוגיות, המצב התעסוקתי בצמיחה עבור שנינו. ופתאם, בחדשיים האחרונים, התחיל לדגדג. מה זה לדגדג - לשגע. הרצון הזה בעוד תינוק. לא יודעת איפה לשים את האצבע - אולי ההתקרבות של גיל40 מאיימת עלי? הידיעה שאו טו טו כבר אי אפשר יהיה? הפחד להפרד בשלב התינוקות ולעבור לחיים של זוג עם ילדים? או משהו מהרחם, אינסטינקטיבי ולא הגיוני שרוצה להתמלא. בזמן הביוץ אני משתגעת מזה לגמרי. בניגוד לפעמים הקודמות, אין לי ערגה להריון - יש לי חברות בהריון ווואלה אני לא מקנה. ההריון האחרון היה כל כך קשה, הרגשתי נורא מכל הבחינות. יש לי כן ערגה מסוימת ללידה כי אני מאד אוהבת ללדת והלידות שלי טובות. אבל לתינוק ולזה שיהיה עוד ילד בבית. שיהיו לנו ארבעה ילדים. וזה יושב עלי ולא מרפא. לא יכולה לספר לאף אחד כי כולם יודעים כמה היה קשה בפעם הקודמת. וגם שאין שום הגיון שבעולם לעשות עוד ילד. זה לא יהיה הוגן כלפי הילדים שיש, כלפי בעלי, כלפי הבית. יהיה לזה מחיר כבד מבחינה כלכלית. מה עושים עם זה? מוכר? אולי תמיד נשים רוצות עוד תינוקות ודי?
|
תוכן ההודעה:
|