נווה בן ה-13 פסע בפעם הראשונה לתוך חדר המרפאה. נווה הוא אחיו הגדול של שגיא. שגיא הוא מתרפא ותיק 0אם כי עול ימים), שפעם חשש מאד מאד מטיפול ובעיקר מצילומי שיניים, ועכשיו הוא בקיא ורגיל ולכן גם התנדב להבדק ראשון.
אני מביאה בנווה. שיער גולש וארוך, בגדים מוקפדים ושיניים ג'יפה! החניכיים נפוחים ומודלקים. השיניים מוכתמות ומלאות פלאק ואבנית. ממש מנוגד לשאר הגוף.
אבא יצא מן החדר, לשבת עם שגיב הצעיר, ואני ניצלתי את הזמן, והתלחשתי עם נווה: "תשמע, אני מדברת אליך כאישה אל גבר". נווה המופתע, תוקע בי מבט מופתע. "אני אגיד לך, משהו שחברים לא יגידו לך אף פעם, ובנות במיוחד לא". עכשיו נווה כולו דרוך. מקשיב לי מרוכז. "אתה יכול להיות עם נעלי הספורט הכי מדליקות, השיער הכי מתנפנף. אם מסריח לך מהפה, אף אחת לא תראה את השאר. אנחנו נעשות עיוורות". נווה קצת המום. לא ציפה לדברים כאלה. אני מתנצלת: "אני מדברת אליך כרופאה שלך. לי מותר להגיד לך. אם החניכיים לא בריאים, הם מסריחים! (וזה נכון), ואם השיניים מג'וייפות, זה מגעיל. בנות לא סובלות את זה!" נווה נבוך מאד. אני מבטיחה לו, שאנקה עכשיו את פיו, והוא רק יצטרך לשמור על המצב. השיניים שלו טובות ובריאות. צריך ליישר אותן, אבל לא יישרו בלי שהחניכיים בריאים והפה נקי.
אני פוצחת בסילוק האבנית מהשיניים. גושים גושים יורדת האבנית. אחריה מיני כתמים עקשניים. כבר קשה לי להתאפק. נורא בא לי להראות את השיניים היפות לנווה. אבל עדיין לא סיימתי! אני עוברת בעזרת מברשת חשמלית על כל השיניים. פתאום מפציע חיוך צחור. החניכיים עוד לא יפים. זה יבוא במהרה.
אני מגישה מראה לנווה. הוא מביט המום. גם אבא בא להציץ ונדהם מלובן החיוך ששולח אליו נווה. עכשיו נראה אם יצליח לשמור על עבודתי.
|
תוכן ההודעה:
|
