שלום יקרות אני משתתפת קבועה כאן בפורום, אבל עדיין לא מרגישה בנוח להזדהות הפעם. בני, בן 7, מאז היותו תינוק היה חסר שקט. הדבר הלך והתעצם עם השנים. לאורך הזמן היינו באיבחונים וטיפולים שונים (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, הדרכות הורים אצל פסיכולוג ילדים) אבל המצב רק הורע. לאחרונה, פנינו לפסיכולוגית ילדים ולאחר מספר שיחות איתנו, פגישה עם הילד וייעוץ עם בעלי מקצוע נוספים העובדים במכון שלה (מרפאה בעיסוק ועוד) היא מצביעה על סבירות גבוהה מאוד מאוד להפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות. שלחה אותנו למבחן TOVA + בדיקות נוספות (עיניים ועוד) + נוירולוג במידה וTOVA יהיה חיובי. האמת שראיתי את זה מגיע. כשקראתי קצת על זה, זה היה פשוט אחד לאחד הילד שלי. לא חלק מהתופעות, אלא כולן. היא אמרה שמזמן לא ראתה מישהו שכל כך מובהק עם כל הסימנים. וען כל זה שהיו לי חששות, היום זה כאן. והאמת שאני די מרוסקת. אני יודעת שזה נפוץ, אבל זה ממש תיק בשבילו לכל החיים! עכשיו זה משפיע פשוט על כל חלקה בחייו ובחיינו. בבית איתנו, עם האחים, עם חברים, בלימודים, אחר הצהריים במשחקים, עם המשפחה המורחבת. זה שיש לדבר הזה שם עכשיו ויש כיוון לטיול, זה מקל מצד אחד, כי יודעים לאיזה כיוון הולכים, אבל קיבינימט!!! זה ממש תיק לכל החיים!! ולחשוב שיש סיכוי שהילד הקטן והמתוק הזה יצטרך מעכשיו והלאה לקחת תרופות, אולי כל חייו. אני יושבת וכותבת והדמעות לא מפסיקות לזלוג לי. אוהבת אותו, רוצה לעזור לו ולנו ועדיין לא יודעת איך. אשמח לשמוע למי מכן שיש ניסיון בעניין. תוהה איך הכי נכון להמשיך מכאן. לאחר כל האבחון, איזה טיפול הכי נכון (מלבד תרופתי אם יומלץ)? טיפול פסיכולוגי? הדרכת הורים? ואם כן, אצל מי?הפסיכולוגית המליצה לחזור אליה לאחר האבחון של TOVA להדרכת הורים ועם יההי צורך נשלב גם טיפול איתו, אבל אני מרגישה שאני רוצה מישהו שמומחה בזה ולא כל כך יודעת לאן הולכים מכאן. ובעיקר עכשיו בשלב מסויים של אבל, כי עם כל זה שידעתי שיש משהו, ציפיתי איפשהו עמוק בלב, שיגידו לי שזה משהו קטן, שזה עניין של גיל, שאם נעשה X זה יעבור...
|
תוכן ההודעה:
|