|
11/2/2012 10:39
|
אמא לבנים
|
מאת:
|
יוצאת מהארון או יומני היקר שלום
|
כותרת:
|
ביום שלישי עשינו סקירת מערכות, בשנייה הראשונה שראיתי את העובר ראיתי את הבולבולון. ויש לי כבר שניים בבית וכל כך רציתי בת.
בגלל הבחילות רק לפני חודש סידרתי את הבגדים בארון (כבר לא היה מקום..) והתלבטתי אם למסור את הבגדים או לשמור למקרה ש.. והיום סידרתי אותם (חייבים להשלים עם המצב ולפנות מקום) ומיינתי ואני אמצא להם מקום לעוד שנתיים שלוש..
אני מרגישה כמו יומני היקר שלום - כי עדיין לא פרקתי - אפילו שכבר עברו כמה ימים. מנסה לשמוח עם מה שיש ויודעת כשיצא אני אהיה מאוהבת בו כמו בשנים הגדולים. אבל המחשבה שלא תהיה לי בת לעולם מעציבה אותי עד מאוד.
קראתי עכשיו שרשורים קודמים, לא רציתי להטריח אתכן שוב בשנוא כל כך נדוש. ראיתי מה שאפי ורונה כתב ואני כל כך מזדהה. בדרך כלל אני מצליחה להשיג מה שאני רוצה, גם אם הדרך קשה וארוכה, אני עושה מה שצריך ובדרך כלל כוכב האור שלי מאיר לי את הדרך. ואני מרגישה עכשיו כל כך עצובה ושחלום שחלמתי, שבובות ששמרתי מאז ילדותי לבת שלי עם כל הבגדים, אוסף המכתביות, שהשמלת בת מצווה שלי לא יעברו לבת שלי.
יודעת שאין מילים לעודד, וכנראה גם לא מחפשת עידוד, אבל לפחות סוף סוף הצלחתי לבכות, זה גם משהו...
ומקווה שהקטן שם בפנים לא שם לב.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
