פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

25/2/2012 23:14 תיתי רופאת שיניים מאת: מאחורי המקדח- יומן שבועי כותרת: שלומית בת הארבע, התחילה לצרוח, עוד בחדר המדרגות, לפני שנכנסה למרפאה. ממש התביישתי. יש שם חדר של טכנאי מכשירי שמיעה (שזקוק לשקט) ושני עורכי דין. ממש מביש. אמא וסבתא עומדות אובדות עיצות בפתח המרפאה. "מה לעשות? שלומית מסרבת להכנס!" אני מייעצת לאמא ללכת ולקחת את שלומית ולהביאה לתוך המרפאה. אמא מנסה, אבל שלומית צורחת שהיא לא מוכנה ואמא לא יודעת מה לעשות. היא מבקשת שאני אנסה לשדל את שלומית להכנס. לא מסכימה. מה, אני, אישה זרה לגמרי, אגש אל שלומית, אתפוס בידה ואמשוך אותה למרפאה? נורא ואיום. לעומת זאת, שלומית עוקבת אחר מישהו שיוצא מן הבניין ורצה אחריו. אני שולחת את אמא לרוץ אחרי שלומית, שלא תתפרץ לכביש הסואן. אמא חוזרת עם שלומית. סבתא עצבנית. אמא עצובה. אני מבקשת מאמא לא לשדל, לא להסביר, לא לבקש. פשוט להביא את שלומית ויהיה בסדר. אמא מביאה ילדה מצווחת: "חוצפנית, איזו אמא חוצפנית!". אחר שלומית שולחת מבט אלי והתחילה לצווח גם לעברי. ולא מחמאות. אמא מושיבה את שלומית על הכיסא. שלומית מעלה את עצמת הצרחות (אני מפחדת מעורכי הדין בחוץ!), ובועטת במרץ ברגליה, עד שמגף אחד עף ונוחת לה עצמה על הראש. היא משתתקת לרגע די מופתעת. עינת מסירה את המגף השני, שלא יעוף גם הוא. שלומית ממשיכה ב"מחמאות" אלי ובצרחות רבות. אמא יושבת עצובה סבתא בחדר ההמתנה. את הסיטואציה הזו עברו אצל מספר רופאים. היאוש רב. אני מודיעה לשלומית, שאם לא תחדל מלהשתולל, אמא תצא. שלומית ממשיכה לצרוח ,לבעוט באמא ובאויר ולנופף בידיה. אני מבקשת ממנה לפתוח פה, שאראה כיצד לעזור לה. שלומית סובלת מכאבים קשים בשיניה מזה מספר חודשים! היא מקבלת תרופות נגד כאבים בכל ערב במשך חודשים. שלומית מסרבת לפתוח את הפה, ואני מודיעה לה, שאפתח את פיה, אם היא לא תעשה זאת בעצמה, וזה לא נעים. שלומית מחליטה להראות לי מה זה. פותחת את הפה, ומנסה לנשוך אותי. בזה אני מאד מיומנת. הרי אני מחזיקה בבית את טיגי החתול הנושך. פיתחתי מיומנות להתחמק מנשיכות. ביאושה, שולחת שלומית יד ומכה אותי בחזקה בפנים. זה כאב! שלחתי את אמא החוצה, והודעתי בלחישה הישר לאזנה של שלומית, שאם תשתף פעולה, ותצטלם בלי מלחמות, אקרא לאמא, והיא תוכל לחזור ולשבת איתה. לקח זמן. שלומית ניסתה עוד להשתולל וניסתה לחזור ולהכות אותי, אבל עינת הסייעת כבר היתה מוכנה ולא איפשרה לידיים להתקרב. שלומית ניסתה שוב "להחמיא" לי, אבל אני הודעתי בתקיפות שאלי לא מדברים בחוסר נימוס! וזהו, שקט. שלומית פשוט הבינה, שאני לא מתכוונת לוותר. האסימון ירד. צילמתי את השן המסכנה ביותר, זו שהכי מכאיבה. שלומית הצטלמה בלי בעיות ואמא חזרה לשבת לידה, המומה. אילחשתי את השן. שלומית טיפה בכתה, אבל לא זזה ולא זעה. הרכבתי סכר גומי. עשיתי סתימה קטנה בשן סמוכה, והצטערתי מאד, שלא יכולתי לסיים את הטיפול בכך. טיפול קצרצר וקליל. אבל מה לעשות? אילוץ. השן הכואבת לא אולחשה באופן מושלם, בשל הדלקת. וניסיתי להוסיף עוד חומר. ביקשתי משלומית ללחוץ חזק על ידה של אמא, ומהר מהר, נכנסתי עם מקדח למוך השן (כואב!) ומיד שמתי שם תרופה מרגיעה וסתימה זמנית. טיפול לא קל. שלומית נשלחה לבחור שתי מתנות (כי עינת "הסכימה" לתת עוד אחת) ואני רואה את אמא יושבת בחדר ובוכה. בוכה ומודה לנו. אני מקווה שהטיפול גם עזר, והפסיק הכאב. לא קיבלתי טלפון ופחדתי להתקשר לברר. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 26/2/2012  18:16 קוסמת! (ל"ת) - ניה 26/2/2012  23:28 לא ממש, אבל תודה. (ל"ת) - תיתי רופאת שיניים 28/2/2012  11:40 מתיש נפשית ופיזית! - שלי 28/2/2012  21:41 אני מנסה לרווח בין הפציאנטים - תיתי רופאת שיניים

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש