היי כולן, הרבה זמן לא הייתי, ויש לי ממש התייעצות- חנה שלי בת שנתיים וחצי כמעט שלוש, ילדה מצחיקה, פעילה, חכמה, חיובית מאוד, דברנית, אסרטיבית, עקשנית למדי ועומדת על שלה..
לפני שבועיים נגעה בדלת תנור העצים שלנו ונכוותה בפנים כף היד. לא משהו היסטרי אבל בהחלט כוויה שהתפתחה לשלפוחית וטופלה. חבשתי אותה למספר ימים. היא כמובן נורא נבהלה ונורא כאב לה, וכנראה נכנסה לטראומה רצינית. בערך יומיים אחרי שזה קרה, היא סגרה את היד לאגרוף ומאז...לא מוכנה בשום פנים ואופן לפתוח אותה. כבר שבועיים היא מסתובבת עם יד מאוגרפת מוצמדת לבטן, היא לא פותחת אותה אפילו בשינה (כמעט) וכל האסטרטגיות שניסינו לא הועילו. בימים הראשונים החלטנו להניח לה ולחכות שיעבור מאליו. רק החמיר. אחר כך ניסינו הכל- שיחות על כמה זה כאב, נסיון לעבד את החוויה (אולי לא מספיק?), הבהרות שאין לה שם כלום יותר, כל כוויות העבר האמיתיות והמדומיינות של כל המשפחה הוצגו לתפארת, משחות, פלסטר, הבטחות לאבא, משחק עם הבובה שקיבלה כוויה ומה לא. באמצע היתה הפוגה קלה של יום יומיים שבאמצעות המון צחוק והומור היא הסכימה לעשות שלום עם היד ואז שוב. אפילו הלכנו לרופאה המקסימה שאולי כסמכות תשכנע אותה שהכל בסדר, זה עבר, ואפשר לפתוח את היד. יוק. בינתיים זה מגביל אותה בהכל- במשחק בגן, טיפוס, נמנעת מחוג התעמלות, מוותרת על כל מה שהיא אוהבת ו- לא פותחת. אני שוקלת לשחרר לגמרי עכשיו, אבל מרגישה שזה כן מאוד מרכזי בהוויה שלה, ושבטח פספסתי משהו שאפשר לסייע לה. מה עושים?
|
תוכן ההודעה:
|
