|
14/3/2012 16:47
|
רק דרומית להפעם
|
מאת:
|
אז איך באמת יוצאים מהממ"ד?
|
כותרת:
|
שלום לכולכן.
הסיוט נגמר לעת עתה או כך כולם אומרים. זהו, חזרנו לשגרה. כולם שואלים "זהו, יש רגיעה?" ואני...אני שבר כלי. כל הימים האלה השתדלתי לשדר עסקים כרגיל. שיחקנו, אכלנו, התקלחנו...רק לא יצאנו החוצה ולא ישנו. טוב זה לא מדויק, הילדים ישנו - אני לא. צפיתי בטיל נופל 300 מטר מהבית שלי. הקשבתי ליירוטים. התמודדתי עם שאלות "אמא, מה יקרה אם הרעים ינצחו?" , רעדתי כשראיתי ידיים קטנות של בת השנתיים מושטות אליי ברגע שיש אזעקה וגם ברגע שסתם עובר אמבולנס ליד הבית..ראיתי שכנה עם חתול מפוחד יוצאת למקלט כדי ש"לילדים שלך יהיה יותר נחמד".
הם חזרו למסגרות ואני לעבודה, עם הוואי-נט מול העיניים כל הזמן, עם דופק 120. אני זקוקה לממ"ד שוב. ממ"ד שלי. רק לעצמי שבו סוף סוף אוכל לבכות כי הרעים כבר ניצחו כנראה. אותי בכל אופן.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
