הבת שלי ילדה נהדרת, בוגרת, תענוג להיות בחברתה.יש לה אחים בוגרים והם אפילו אוהבים שהיא באה איתם. כשהיא רק איתנו ההורים היא נעימה ובוגרת.
מזה זמן היה לנו חשד שהיא לוקחת כסף מהארנק שלנו, או ממגירה מסוימת ששמים בה כסף למטרות שונות. כאשר שואלים אותה היא מכחישה בתוקף, ואפילו נעלבת. לפני כמה חודשים פיטרתי את העוזרת בגלל חשד שהיא גנבה, ועתה אני חוששת שזה בכלל היתה הבת שלי. מדובר בסכומים של כ- 100 שקל כל פעם.
בנוסף יש לי חשד שהיא לוקחת בגדים לאחיותיה הגדולות, וגם את זה מכחישה בתוקף. פתאום הן לא מוצאות בגדים אהובים, או אפילו חדשים. גם כאן נפל החשד על העוזרת, אך היו מיקרים שהם נמצאו אחר כך אצל הבת שלי. היא טוענת שהגיעו אליה בטעות אחרי הכביסה, למרות שהאחיות הגדולות טוענות בתוקף שבכלל לא היו בכביסה.
פעם לקחה מטען לטלפון מהשולחן של אבא והוא מאד חיפש את זה. היא הכחישה בכל תקוף שזה היא, ולבסוף זה נמצא תקוע בתקע אצלה בחדר.
כשמאשימים אותה היא נעלבת ובוכה, ומתחילה לספר כל מיני סיפורים, שהיא לא ידעה, שכחה, שזה לא היא שמה אצלה בחדר וכו'.
אנחנו גרים בסביבה של של הרבה משפחות מאד עמידות, וחלק מחברותיה הן ממשפחות אלו. אנחנו בסדר מבחינה כלכלית, אבל רחוקים מאד מהרמה של החברות האלו. סתם לדוגמא - לאחת החברות יש 4 זוגות מגפי אגז (850 ש"ח לזוג מגפיים) בכל מיני צבעים. היא אפילו נתנה לבת שלי זוג ישן, כי אנחנו לא הסכמנו לקנות. אולי זאת הסיבה שהיא צריכה כספים ובגדים חדשים?
מה עושים? אנחנו נדהמים. לא היה לנו דבר כזה עם ילדים קודמים. אנחנו לא מאמינים בעונשים. זה הרי לא יפתור שום דבר. היא הרי יודעת שזה לא בסדר. מה גורם לזה? איך מתמודדים?
אובדת עיצות
|
תוכן ההודעה:
|