שלום לכן, ילדתי את ילדי השלישי לפני מס' חודשים. במשך זמן די ארוך עד כניסתי להריון זה, אני מאוד רציתי עוד ילד ובעלי לא ממש. בתחילה לא רצה בכלל ובהמשך רצה לדחות את העיתוי. באמצע היה אף הריון לא מתוכנן שהסתיים בהפלה יזומה ע"י שנינו. בסופו של דבר הוא התרצה וההחלטה להכנס להריון שלישי היתה בהסכמתו (הוא לא השתכנע שהוא רוצה אלא שהוא מוכן ורוצה להקדים את זמן השלישי כי לי זה מאוד חשוב). אבל כמובן לא נעשה כאן שום דבר שלא בהסכמתו ועל כך הוא אחראי. אוסיף ואומר שההתחלות קשות לו במיוחד ובהמשך הוא אבא מסור ואוהב. כיום,בכל רגע של שבירה וכשקשה (וכשאני טוענת כלפיו משהו בהקשר לתינוק) הוא אומר לי ממש במילים אלו: אני אמרתי לך שאני לא רוצה ילד שלישי,שאין לי כוחות לזה, מה היה רע לנו עם 2 וכו'. כשאני נפגעת וכועסת הוא טוען: 1. זה לא אישי כלפי התינוק 2. מה לעשות, זה מה שאני מרגיש. אני מניחה שמיותר לציין מה אני מרגישה ועד כמה זה חצוף (להגיד, לא להרגיש) כשהוא בן אדם מבוגר שלקח החלטה. הוא עוד טוען שאני כ"כ לחצתי ולכן הסכים אך כאמור כשבאמת היה לא מתאים - עשינו הפלה. אשמח לשמוע לדעתכן. כרגע אני מרגישה שאין לו זכות לגעת בתינוק ושהוא לא יכול לשחק איתו בנדמה לי.
|
תוכן ההודעה:
|