|
14/6/2012 8:50
|
אמא מכה
|
מאת:
|
את הנעשה אין להשיב
|
כותרת:
|
כבר מאתמול בצהריים אני מסתובבת בתחושה קשה. מקיאה את נשמתי כל חצי שעה.הגעתי להכרה מאוד קשה ביום הזה: אני אמא מכה. אנחנו הורים מכים. מכים ומקללים. כן משפחה למופת שכלפי חוץ נראת משפחה אידאלית . אבא מפרנס היטב אמא שנשארת בבית רק בשביל להיות עם הילדים גרים בשכונה נוצצת עם בתים יפים זוג משכיל, מצליח, מרוויח. אבל בתוך הבית אנחנו הורים מכים.
וזה לא אמור היה להיות ככה בהינתן זה שיש לנו את כל התנאים בעולם להיות אחרים , טובים יותר.
זה לא קורה כל יום וזה לא קורה כל שבוע אבל זה קרה אתמול. בגלל שטות הבכור שלי כעס ונעלב וקרא לי "זבל". מילה שדווקא לא למד בבית - הרפרטואר שלו עשיר גם בזכותנו אבל גם בזכות חבריו- אנחנו משתמשים הרבה באדיוט סתום מפגר ודביל. הוא קרא לי זבל ואני איבדתי את עצמי לדעת. הכתי אותו ברגליים ובטוסיק בכח רב הרגשתי שאני מאבדת שפיות ושליטה צרחתי עליו שהוא סתום ומפגר ושאני לא מוכנה שידבר אלי כך.
וזה לא פעם ראשונה. בשוטף אנחנו מפליקים להם בטוסיק מדי פעם או גוררים בחוזקה לחדר אבל אתמול זה היה רע. וזה קרה בעוצמות האלה כבר פעם או שתיים. וגם בעלי עושה זאת. גם - בעיקר עם הגדול.
המצב בבית קטסטרופלי אני רוצה לברוח מעצמי. נהייתי חולה מזה ואני חוששת שאין לי מושג מה לעשות. אתמול הגדול- בן 10, הטיח בי- אתם הורים מרביצים והוא צודק.
ואני לא מבינה למה ואיך הגענו למצב הזה. מתביישת כל כך כואבת כל כך.
אני הורסת לו את החיים במו ידי.אנחנו.
לא מצפה לאמפטיה (לימורית) ולא מצפה לנחמה. כי אין.
אנא עזרו לי.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
