יש לי המון מה לכתוב, מקוה שאצליח לעשות סדר..
שני ילדים :הגדול בן 10 כמעט, הקטן בן ארבע וחצי.
הגדול לא מפסיק להציק לקטן. הקטן מתבכיין בגלל זה כל הזמן...
מרגישה שהגדול יורד לרמה מאד קטנונית שאפילו הקטן לא נמצא בה (זה החלק של הלגו שלי ואני לא מרשה לך אותו, זה ספר שלי ואני לא מסכים שתגע בו...הרגל שלי יותר גדולה..אני הגעתי ראשון..) הקטן הוא דוקא הבוגר לצורך הענין, שאומר שלא הכל תחרות וכו..
מעבר לזה, כשנמצאים בחברת אנשים/ילדים אחרים, הגדול מנסה תמיד להשתמש בקטן- אומר לו בסוד להגיד דברים לא יפים למישהו ("תגיד לו שהוא קקי...") כדי להוציא אותו אשם..אומר לו לעשות דברים מביכים כדי לצחוק עליו מול כולם..(אפילו להראות את הטוסיק למשל..)ואם הוא לא בסביבה, סתם מספר איך אחיו הקטן לא יודע לשחות, או ישן עדיין עם חיתול...
אנחנו כל הזמן מדברים, ומדגישים את חשיבות היחסים בינהם... כל הזמן מעירים, מנסים לחזק אותו דוקא מכיוונים אחרים, ומנסים לחדד את המסרים (גם נוזפים בזמן אמת)..אבל זה כבר דפוס שאני לא רואה איך אפשר לשנות מבפנים..
הקטן הוא לא שה תמים, אבל בפירוש סובל מהצקות, ונמצא כבר במגננה מתמדת..
ברור לי שיש מקרים של קנאה וקריאה לתשומת לב מההורים, אבל אני מרגישה שאני כבר נואשת ולא יודעת איך לשנות את המצב.. חייבת לשמוע את דעתכן, אשמח לשמוע גם מדרורית..
תודה רבה!
|
תוכן ההודעה:
|
