בשבוע שעבר סיפרתי על הבת, שהחליטה לערוך רסיטל מוסיקלי משל עצמה. היתה "הרצה", כלומר הופעה בפני מורה נחמדה לחלילית, שפסקה, שלילדה קול חלש, וליווי בפסנתר יבלע את קולה. כל זאת, שבוע לפני התאריך המיועד, בתוך חזרות קדחתניות לטקס סיום כיתה ו', והופעה בבלט, כמיטב מסורת חודש יוני הלחוץ.
הילדה במתח. כל ערב עובר בחזרה כללית על הרסיטל. פה לא מצליחה מנגינה אחת, שם מתבלבלים. הילדה במתח. המקפיא שלנו מתחיל להתמלא בעוגות ופשטידות. המקרר במשקאות וירקות לסלטים.
מתח לא קטן. לאלה יש חזרה כללית לקראת תחרות התעמלות, לבת של ההוא, הופעה בחוג. אני מתחילה לפחד ממיילים וטלפונים. עוד ועוד ביטולים. מה יהיה?
ב', המורה לגיטרה והמלווה הרישמי של ילדה קטנה, מזמן את הילדה לחזרה דחופה מיד לאחר שיעור בלט. סוחב את התיאורבו הגדול. הילדה מביאה תוי ליווי, חלקם נכתבו לצ'מבלו במקור. ב' מעבד אותם בזריזות לתיאורבו, ושניהם מותשים מעמל יומם, מתאמנים.
יום הרסיטל הגיע. אני עוברת בפעם האחרונה עם סמרטוט אבק. הכיבוד מוכן על השולחן. כיסאות מוכנים בסלון. גם זה לא פשוט! לקחנו מאנשים כסאות גן, והם עברו שפשוף וצחצוח לטובת הארוע. כן! כולל אקונומיקה...
המורה לפיתוח קול מגיעה ראשונה, לחמם את קולה של הזמרת הצעירה. שתיהן נרגשות מאד, משמיעות קולות מוזרים. הבת מחבקת אל לבה את מתנת המורה: דיסק של זמרת אהובה, שרה משירי המלחין פרסל. מתנה ראויה ללפלפית שלי!
ב' מגיע אף הוא, לנוח ולכוון את 14 מיתרי התיאורבו. קהל מתחיל להגיע! (יש!)
הילדה נרגשת, לבושה בבגדים נוחים וחדשים. אני, כרגיל, סובלת מאד. ככה כל קונצרט והופעה של ילדי. ועברתי הופעות רבות, רבות.
כולם מתיישבים, כולל חלק מתלמידיו הבוגרים של ב'. הילדה מתיישבת בקדמת הסלון, מאד מאד נרגשת. כולם מקבלים תוכניה ודפי תרגום של אריות האופרה. שקט משתרר. הכלבים והחתולה נעולים למגינת לבבם בחדר. טיגי החתול הערס ישן בנפרד. לא מתעניין ברסיטלים.
אני עוצרת נשימה, וההופעה מתחילה.
למי שמתעניין, אני מזמינה לצפות ברסיטל. לא יכולה להעביר כיבוד!
סרטון הרסיטל חולק לשלושה חלקים, מטעמים טכניים.
http://www.youtube.com/user/eyalbm1?feature=g-all-c
|
תוכן ההודעה:
|
