אמא ועומר בן השמונה, מגיעים לטפול. עומר נראה לפני פיצוץ. לא יודעת למה. אמא מאד לא שקטה גם. זו להם הפעם הראשונה אצלי, אך לפי הפה, ממש לא בפעם הראשונה אצל רופאי שיניים. הרבה סתימות ןכאבים בשן אחת.
אני מצלמת את שינין של עומר רואה צורך בכמה טיפולים ומתכוננת להתחיל. משהו במבט של עומר, אומר לי להזהר, למרות שעומר לא אומר דבר וגם אמא לא הזהירה אותי מפני בעיה.
אני מבקשת מעומר לקחת מראה ולהסתכל בטיפול. עומר לוקח, אבל מיד אחר כך מודיע שאינו רוצה. אני מבקשת בכל זאת שיקח ויחזיק אצלו. אם לא ירצה, פשוט שיניח את המראה על הבטן וזהו. עצם אפשרות הבחירה, עושה טוב למבט של עומר, והוא מתרכך.
אני מתחילה בעבודה, ועומר מרים את המראה ביד לא יציבה. אני מנצלת את ההזדמנות להראות לו את השן ומסבירה את מהלך הטיפול המדוייק. יד נוספת מתקרבת לאחוז במראה ביציבות. עומר החליט להביט.
אני משתדלת לעבוד בזריזות, לא יודעת בדיוק אם קלעתי בול או שמא יש מכשיר או פעולה שתבהיל את עומר במיוחד. לכן, לפני כל שינוי במכשירי, אני מודיעה, ומגניבה מבט לעיניים של עומר. נראה שעצם ההסבר והאפשרות לראות, היו תרופה טובה לחששות. אמא מביטה ואומרת לי: "זה בדיוק מה שהוא היה צריך". עכשיו אני כבר רגועה, אם כי הטיפול עצמו ממש אינו פשוט. כנראה נוצר חור או בשל עששת או בשל טיפול , בין שורשי השן. זה גרם לדלקת בין אותם שורשים ולכאבים. כדי להיות בטוחה שלא אני יוצרת בעיה, נאלצתי להוציא סתימה בזהירות מירבית. זה לא כואב אבל לקח זמן מה.
לעומר לא ממש איכפת, כל עוד הוא רואה בדיוק מה נעשה. אני מודיעה לאמא, שהשן (שן חלב) נראית אבודה, אבל אנסה בכל זאת לתקן. נסיון נואש. בעיקר לא להתחיל את ה"רומן" ביני לבין הפציאנט החדש בעקירה, אחרי שכל כך נרגע.
עומר ואמא יוצאים עם מבט כל כך שונה מזה שנכנסו עימו. עכשיו צריך לקוות שהנסיון יצליח.
|
תוכן ההודעה:
|
