שלום לכולכן. במה אתחיל? האמת היא שכבר זמן רב אני מרגישה שאני לא מאושרת ולא טוב לי מבחינה מקצועית. אני עוד מעט סוגרת עשור בהוראה. ולא טוב לי, במיוחד לאחרונה. אני מרגישה שהכל מעצבן אותי. לאו דווקא הילדים, איתם אני דווקא מסתדרת יופי. אבל התנהלות המבוגרים הרבה פעמים מרגיזה אותי יותר מזו של הילדים. נמאס לי מכל מני שטויות של המנהל. נמאס לי מזה שדורשים ממני נון סטופ להשקיע מעל לשעות העבודה שלי (ואם אני דורשת על זה שישלמו זה נחשב חוצפה! ואני לא מדברת על בדיקת מבחנים, זה ברור שזה חלק מהעבודה אבל על כל מני דברים קטנים ומעצבנים אחרים) אבל אם פעם אחת אאחר לשיעור בשתי דקה כי הייתי חייבת שירותים, אקבל נזיפה. נמאס לי לעבוד בתנאים לא תנאים - אין לי כמעט הפסקות, כלומר ע"פ החוק יש אבל גם בהן אני עובדת, ואין לי מזגן נורמלי בכיתה, השירותים מטונפים וכו'.... על השכר דוקא אני לא מתלוננת כלל, לא מיליונים אבל יחסית בסדר גמור. ואני מניחה שהדבר שהכי הכי מפריע לי הוא שממש קשה לי גם להיות אמא לשני קטנטנים ולשלב עם זה עבודה כ"כ תובענית. היום הקטן אמר לי בפירוש שהוא לא הרגיש טוב בבוקר ושלחתי אותו לגן כי לא היתה לי ברירה ןכל הדרך נסעתי ובכיתי על איזו אמא אני - דוחפת את הילד ככה לגן והולכת לטפל בילדים של אחרים.... ואני בככל לא יודעת מה אני יכולה לעשות בעתיד. ברור לי שבכל עבודת שכירים יש את החסרונות האלה, רק אין את החופשים הארוכים שהם יתרון עצום כמובן. ואני בכלל לא יודעת מה אני יכולה לעשות עוד - אני לא הוכשרתי לשום דבר אחר ולא סתם אומרים ש"מי שלא יודע לעשות, מלמד". מצטערת אם יצא מבולגן ואשמח לכל תובנה שלכן.
|
תוכן ההודעה:
|