פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

15/7/2014 23:53 דרורית אמיתי-דרור מאת: לצערנו שוב זה לא נגמר, זה חוזר על עצמו משך שנים - ואני שוב עוסקת במצב חירום. כמה עיצות לגבי הילדים כותרת: קבלתי אתמול מייל מאמא - ואני משתפת אתכם בשאלתה ובתשובתי. Subject: מחשבות על איך לדבר עם ילדים בזמן מלחמה דרורית שלום בימים אלו שמחפשים מילים ואולי דווקא את מה שמעבר למילים, שמחתי לקבל מהגננת של בני אוריה את המחשבות שלך על איך ומה לעשות בזמן אזעקה ומלחמה. כמובן שראיתי בזה הצעה, הכוונה, ובסוף יש את מה שמתאים לילד הפרטי שלי. עם זאת, אחד מהדברים שכתבת נראה לי מפתיע ואפילו לא תואם את עולם הילדות והילד-בעניין החשיפה לחדשות באמצעי התקשורת: אני מציעה לחשוף ילדים בגיל הרך לחדשות במידה מבוקרת ולא להרבות מדי בצפייה בהן או בהקשבה להן. מנקודת מבטי, ראוי ורצוי לא לחשוף ילדים בכלל לתמונות כל כך רחוקות מהעולם שלהם, שלא משאירות מקום לדמיון ורכות אין שום סיבה שילד ייראה חדשות או יישמע אותן- הן מלכתחילה לא נועדו לעינייו ואוזנייו בעניין הזה ,לא ברור לי מידה מבוקרת מהי.. מאחלת שיהיו ימים שקטים תודה מ שלום מ. תודה על המייל שלך. אמנם אינני נוהגת להתכתב אישית עם הורים (אין לי זמן...) – אבל הזמנים לחוצים ולא פשוטים – וכפי שאני טוענת: להתעלמות מהמציאות (למשל: דילוג על המייל שלך ומענה לאקוני של "לצערי לא אוכל לענות לך אישית... בברכה....") תהווה סתירה עצמית. לכן אני מגייסת זמן שינה ועונה לך. ובכן: ראשית - מצרפת את הטקסט שמקורי שכתבתי. ראשית - נדמה לי שהוא מסביר את עצמו היטב. שנית – מרחיבה בהתייחסות מחודשת שלי בעקבות מה שכתבת לי: לא לחשוף ילדים כלל למה שקורה סביבם ונוגע בחייהם או להסתיר מהם את המציאות – היא שגיאה בעיני. חשיפה מתאימה (שיחה, התייחסות לאזעקה, שמיעה של הודעה בטלוויזיה על אזעקה באזור אחר + הרגעה וחזרה לשגרת שידורים ...) יכולה להיות ראויה. כדאי למצוא ערוץ פחות דרמטי (אולי עיתון שמדווח על מה שהיה וניתן לעשות בקרה ולהחליט למה חושפים את הילד, רדיו או ערוץ 1, שפחות עובד על רייטינג של דרמטיות גבוהה). לכיבוי היסטרי או מבוהל של הרדיו או הטלוויזיה יש אותה משמעות רגשית כמו (לכאורה ובתור דימוי) לאטימת אוזני הילד בשעת אזעקה כדי שלא ישמע אותה ולא יפחד. פעולה כזו גורמת לתגובה הפוכה. מה שחשוב הוא מה קורה בסביבה ובמציאות ואיך מתווכים אותה ההורים לילד שלהם, איך הם עצמם מתפקדים. הורה מבוהל הוא חוויה מפחידה. הורה שמזייף התנהגות או מעמיד פנים שהכל בסדר ומסתיר את רגשותיו לחלוטין - הוא חוויה שפשוט לא עובדת ולא מצליחה להרגיע את הילד. ילדים מרגישים ויודעים שקורה משהו. רק בסרטים זה אפשרי. זו אגדה. (למשל בסרט "החיים יפים"). אי הידיעה מפחיד יותר מידיעה מבוקרת ואחראית. הורה מבוהל (גם אם מנסה להסתיר זאת), הורה שמאבד שליטה בעצמו, הורה מנותק ריגשית – יוצר קושי ריגשי אצל הילד. הרבה פחות משמעותי ופחות מפחיד הוא לראות כתבים מדווחים על מספר הנפילות או היירוטים. מעבר לכך: להסתרה עצמה יש משקל כבד מאד ומפחיד מאד. האגדה שניתן "להעביר" חוויה קשה בתחפושת של "שום דבר לא קרה" – היא אשליה בלבד. המתח נמצא ומקיף את הילד גם אם הוא לכאורה מוסתר – ולכן כדאי לדבר אותו או לעסוק בו באופן שמתאים לילד ולהורה (מכל הבחינות). החשיפה איננה רק למציאות כפי שהיא משתקפת בחדשות – אלא לאזעקות, לשגרה שהופרה וכו'. החדשות או התקשורת היא חלק מהחיים שלנו. אם אינכם צורכים אותה גם בימים רגילים – אין בעייה. אם הילד רואה איתכם אקטואליה (מבוקרת ומתאימה לגילו) בדרך כלל – לא יהיה נכון "להחביא את הטלוויזיה" (בתור דימוי). ההסתרה עצמה מפחידה. ובוודאי שלא כדאי להתחבר לתקשורת בלי בקרה או במינון גבוה. ומהי הבקרה? כל הורה וכל ילד וכל גיל וכל מציאות – מכתיבים את הבקרה הנכונה להם. אין לי (ואין לאף אחד) פטנט אחד שמתאים לכולם ולכל מצב. מינון הגיוני ומתון הוא בוודאי דבר נכון – לא רק לתקופות לחוצות וקשות. תמיד. וכמובן שאת והורים אחרים יחליטו מה נכון להם ולילדיהם. מאחלת לך ולכולנו ימים טובים. דרורית אמיתי-דרור והנה התשובה המורחבת של מה שכתבתי מזמן.... דרורית בתשובה לשאלה של אמא על "מה ואיך לומר לילד שלי לאור המצב, איך להכין אותו..." כותרת: התשובות משתנות בהתאם לגיל הילד, לאיזור שבו הוא גר ומידת הסכנה בו ובהתאם לאווירה בבית. אני מציעה קודם כל להקשיב להנחיות של פיקוד העורף ולא לחשוף ילדים מעבר למה שנחוץ באיזור שלהם. בהנחה שצריך לקחת בחשבון מקלטים וכו´ - כדאי מאד לבקר (סתם כך) באיזור במקלט/חדר מוגן... ולשחק בו, לשהות בו קצת, אם זהו מקלט שמשתמשים בו מספר ילדים - לעשות "קייטנה" קצרה שם (של שעה-שעתיים). כמו שהצעתי במלחמת המפרץ - אני מציעה לקרוא למקום שייבחר כמקום מגן "החדר החזק" או "המסדרון החזק" או "המקום החזק" וכו´. למילים יש משמעות גדולה גם אצל מבוגרים ובוודאי אצל ילדים - ועוד יותר אצל ילדים צעירים. חשוב להסביר שהצבא שומר עלינו, הממשלה מחליטה, עושה, פועלת וכו´. לתת לילד הרגשה שיש מי שיודע מה הוא עושה ועושה זאת בהצלחה - ויחד עם זה: לא להבטיח לילד שעולם כמנהגו נוהג ולאפשר לו להביע את כל טווח רגשותיו, כולל פחד וחולשה, כעס וכו´. אין צורך - ואפילו מזיק - להיות גיבורים. מותר להיות אנשויים וחלשים - אלא שאנחנו, המבוגרים (הורים, מחנכים, מוסדות...) אמורים לתת לילד את התחושה שאנחנו שולטים במצב ואיננו מאבדים עשתונות. מותר להראות שגם אנחנו חוששים, מתוחים - אבל לא חסרי אונים ולא מאבדים שליטה. זו פריבילגיה שאין למי שאחראי על ילדים ונמצא איתם בקשר. תנו לילדים לצייר, לשחק משחקי דימיון, לנוע, לשמוע מוזיקה, לשיר, לפעול. פעילות, סדר יום, שיגרה - מרגיעים מאד. אם הילד בלחץ גדול מאד - עשו איתו תרגילי נשימה, חבקו אותו, דברו איתו, הרגיעו, אפשרו לו להתבטא, ארגנו את הרגשותיו במילים ("אתה מפחד - וזה בסדר. מותר לפחד. אני שומרת עליך. אנחנו במקום בטוח. הרעש יעבור עוד מעט..."). אם תהיינה צפירות / אזעקות: ילדים בגיל 5 בערך ומעלה - ניתן להסביר להם שהצפירה היא סימן מוסכם שאומר לגשת ל...,. ילדים צעירים יותר: לעשות איתם "טו..." כמו הצפירה ויחד עם המשחק הזה לגשת למקום המוגן. זהו מצב הזוי לא מעט - אבל המרכז הוא כרגע הילד - ואנו מנסים להרגיע אותו. אמרו לו שזו צפירה כמו של רכבת או כל דימוי אחר שתמצאו. התיידו עם הצפירה, שחקו עם צליליה. חשוב להכין במקום המוגן כמה צעצועים של הילד, חיתול, בקבוק מים, כרית או כל חפץ אהוב עליו - וכמובן גם פנס, טלפון וכו´. חשוב מאד שגם לכם, ההורים, יהיה מקור תמיכה עבור עצמכם, מישהו להתקשר אליו, משהו שירגיע אתכם (גם אתם צריכים שם את "חפץ המעבר" שלכם...). איך מסבירים למה אנחנו במקום המוגן? כל הורה ועמדותיו. מה שחשוב הוא לא להכביר בהסברים. לומר שיש אויב (לא הייתי משתמשת במילה "רעים") שניסה להתקיף את האנשים - והצבא יודע שהמקום הזה בטוח ולכן הורה לנו להישאר כאן עד זמן מה. הצבא מגרש את האויב, נלחם באויב... וכו´ ושומר עלינו. תשובות קצת דחוקות - אבל במצב לא נורמלי אין הרבה היגיון נורמלי ותשובות טובות לילדים. לא כדאי לראות בילדים שותף מלא לפרט יותר מדי - אבל גם לא להסתיר מהם את המשבריות שבאוויר ולא לעשות הצגה של "הכל בסדר" ו"לא קרה שום דבר". ובעניין החשיפה לחדשות: אני מציעה לחשוף ילדים בגיל הרך לחדשות במידה מבוקרת ולא להרבות מדי בצפייה בהן או בהקשבה להן. חשוב לחזור למכסימום דסר יום שיגרתי- כלומר: משחקים, פעילויות פשוטות, ארוחות, שינה, ... ואחרון: לא לפרק את הגבולות בבית. הגבולות הם מקור ביטחון של הילד וויתור עליהם יוצר מתח נוסף וחוסר אוריינטציה של הילד. לשמור על גבולות - עם הגמישות המתבקשת מהמצב. תזכורת: מעתיקה עבורכם שוב את מה שכתבתי בעבר, לפני מלחמת המפרץ: ההכנה לקראת מצב חירום היא פעולה מרגיעה- שתעזור לאנשי הצוות בגן, להורים ולילדים. עצם העברת המידע וחלוקת התפקידים יוצרת תחושה של שליטה במצב מאת:דרורית אמיתי-דרור, מומחית לגיל הרך עולם המושגים המופשט של ילדים בגיל הגן (בעיקר בגילאי 3-4) מוגבל עדיין ומלחמה עבורם היא משחק באקדחים עשויים מ"לגו". אין טעם להסביר לילדים על מלחמה. הם אינם מבינים מה פירוש "עיראק", עיראק רחוקה. אין צורך להסביר מה זה "חומרים כימיים וביולוגיים" ומדוע צריך לחבוש מסיכות או ברדס. אין טעם לשאת נאומים מסבירנים בעניינים אלה. כדאי להכין אותם למצבים אפשריים, לתת להם ביטחון ותחושה שהם מוגנים. אתם, גננות והורים, המראה דרכם רואים הילדים את העולם ואת עצמם בכל רגע ורגע- ובוודאי ברגעים מסעירים- מרגשים או קשים. חשוב שכל ילד ידע וירגיש שהוא מוגן על ידי המבוגר שאתו, על ידי הבית, על ידי החדר שבו הוא נמצא ועל ידי הברדס או מסיכת המגן. הפעולות הנדרשות: חלק חשוב מההכנה לקראת מצב חירום הוא לאתר כבר עכשיו מקום אליו תעברו בשעת חירום: חדר אטום או מקלט. הכינו את הציוד הדרוש: ערכת עזרה ראשונה, תאורת חירום, טלפון, מזרונים, שמיכות, חיתולים, מזון- כולל ממתקים שמכילים סוכר, מים, תרמוסים עם מים רותחים (להכנת חלב לתינוקות וכו´ אם יש גם כיתת תינוקות), אבקת חלב, מוצצים, בקבוקים, צעצועים, קלטות, רדיו-טייפ מופעל ע"י בטריות, משאפים לילדים שזקוקים לכך, תרופות קבועות שילד מקבל (אם יש כאלו) צעצוע או חפץ מעבר אישי לכל ילד. חשבו על דברים נוספים הרלוונטיים לילדים ולצוות. אם אפשרי הכניסו את הציוד לחדר האטום או המקלט, כך שבשעת חירום הכל יהיה מוכן ובמקום המתאים. במידה והמקלט ציבורי אספו את הציוד בארגזים קלים ונוחים לנשיאה וחלקו אחריות לנשיאת הציוד אל המקלט בין חברי הצוות. אחרי שהכנתם את המקום, רוקנתן אותו מכל דבר מיותר או מסוכן, הכרתם אותו בעצמכם (איפה מאוחסן כל דבר, איפה מתג החשמל...) וארגנתם אותו לשהייה עם הילדים, מגיע השלב השני: קחו את הילדים לסיורים באותו המקום, ספרו לילדים עד כמה המקום הזה חזק ומוגן, (אפשר לקרוא למקום "החדר החזק"), צרו פעילויות מעניינות לילדים שקשורות באותו מקום: משחקי מחבואים שבהם אתם מזרזים אותם להתחבא ב"חדר החזק", משחקי ריצה אל "החדר החזק" לקול קריאה של הגננת/ מטפלת, משחקי ריצה אל "החדר החזק" לקול צפצוף קולני, ועוד. חלקו את הילדים לקבוצות: הגננת שרה יושבת עם הקבוצה שלה על יד הקיר המקושט בכלניות, המטפלת/ הסייעת חנה יושבת עם הילדים שבקבוצתה על יד הקיר שמקושט בפרפרים וכדומה, כך יהפוך המקום למוכר ובעל הקשר מהנה. תוך כדי המשחק- סגרו את דלת החדר וצרו תנאים פיזיים דומים במצבי חירום ממשיים. כמו כן- מומלץ לשחק בימים אלה בהרבה משחקים שיש בהם הבנת הוראות וביצוען- בכל תחום לדוגמא: פעילות עם תמרורים- "עצור", "אין כניסה" חץ ימינה/ שמאלה ועוד. שימוש במסכות מגן וברדסים: אם וכאשר תתבקש אוכלוסיית המדינה להוציא את ערכות המגן- בקשו מההורים להתנסות בכך עם הילדים בבית, באווירת משחק, עוד לפני שערכות המגן תגענה אל הגן. במקביל זמנו את ההורים בגן לתרגול משותף של הצוות, שלהם ושל הילדים- תוך כדי משחק ואווירה רגועה ככל האפשר. חשוב שהילדים יראו, בזמן התרגול, את הוריהם, הצוות ושאר הילדים עם מסיכות המגן. מסיכת המגן מהווה גורם מרתיע והילדים צריכים לבטוח בצוות ובהורים בזמן חירום ולחץ- ולכן חשוב שידעו לזהות אתכם, להרגיש בטוח אתכם גם כשאתם עם משהו מוזר על הפנים. מומלץ מאד לערוך כבר עכשיו אסיפת הורים מקדימה ולשוחח עם ההורים על מצבי חירום, על תגובות ילדים למצבי חירום והתארגנות לכך. אנשי מקצוע מכירים חומר מקצועי רב שיכול לעזור באסיפה כזו- וניתן למצוא גם מאמרים רבים בנושא, מלבד החומר של פיקוד העורף, שכולל הנחיות חשובות. באותה אסיפה כדאי לסכם עם ההורים את דרכי הפעולה המשותפות. אין ספק שתזדקקו לעזרת אנשים מבוגרים נוספים בגן- אם הוא יפעל בשעת חירום. עצם העברת המידע, לקיחת אחריות וחלוקת התפקידים לאנשי הצוות וההורים- היא פעולה מרגיעה ומארגנת- שתעזור להורים ולכם- ובעקבותיכם: לילדים. לסיכום עם הילדים אין טעם לדבר בגיל זה על המלחמה. באופו כללי, ניתן לומר שילדים בגיל זה אינם לומדים מ"דיבור על..." אלא מהתנסות חוויתית. לכן- יש טעם רב להתכונן בדרכי משחק והדמיה, במשחקי "כאילו" בינם לבין עצמם, בינם לבין המבוגרים בגן ובינם לבין בובות. מובן שחשוב מאד לתת להם לבטא את תחושותיהם. הרי הם יגיעו עם שברי מידע מן הבית והסביבה והמתח יהיה באוויר, כולל המתח שלנו, המבוגרים. אל תסתירו מהם מידע- אבל הקפידו לספק להם מידע בהתאם לצרכים שלהם, לגילם, למידע שיש להם וליכולותיהם ומאפייניהם האישיים. שימרו על שיגרת החיים בגן ככל האפשר. השגרה היא המגן הגדול של כולנו. אל תעמיסו על הילדים חוויות חדשות באותה תקופה- גם אם הן נפלאות (קוסמים, הצגה...). הרבו בפעילויות שיש בהן הרגעה. אתם מכירים את הילדים בגן ויודעים מה אהוב עליהם ומה מרגיע אותם: מוזיקה שקטה, פעילות גופנית, ציור, ספור, משחק במים וכיוצא בזה. ועוד דבר חשוב: לעתים ילדים (כמו המבוגרים) "תופסים טרמפ" על מצב חירום ו"מוציאים החוצה" בעייתיות אישית שלהם- שכלל איננה קשורה לעניין. שימו לב לכך. אל תתבלבלו בין תגובה נורמלית למצב לא-נורמלי (מצב חירום) ובין תגובה (שיתכן ויהיו לה אותם סימפטומים) אבל איננה קשורה לעניין אלא תופסת טרמפ על הלגיטימציה שזמן החירום נותן. בילדים אלה יש לטפל באופן נפרד, מנקודת מוצא אחרת- ולשקול הפנייה לגורם מקצועי. גם לילדים שאינם מצליחים להשתחרר, עם חלוף מצב החירום, מן התגובות למצב- כדאי לשים לב באופן מיוחד ולחשוב על תגובה מתאימה או הפנייה לגורם מקצועי. חשוב לציין שלכל ילד זמן ואופן אישי משלו ל"יציאה" ממצב הלחץ. אין זמן אחד "נכון". כאנשי חינוך מנוסים- אני מתארת לעצמי שתדעו להבחין מתי ילד זקוק עדיין לזמן ותמיכה כדי להתאושש- ומתי הוא "תקוע" או במצוקה שמחייבת התייחסות מיוחדת. ושיהיה טוב ושקט, דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים, גננות ואנשי חינוך 0522322420 תוכן ההודעה: תגובות נוספות 16/7/2014  16:20 דרורית יקרה, תודה על תרומתך היקרה מפז, גם בימים אלו שהפורום לא ממש פעיל. שיהיו ימים טובים. (ל"ת) - אמאחת

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש