|
24/5/2002 12:52
|
נירה
|
מאת:
|
פחד כזה לא חוויתי מעולם...
|
כותרת:
|
אתמול, בעקבות טלפון בהול של חברה שאבוא לדקור אותה, יצאתי עם טל על הידיים מהר מהר לבית השכנה, ביציאה מביתי יש גרם מדרגות חצץ,פתאום, אחרי 2 מדרגות, אין לי מושג מה קרה, מצאתי את עצמי נופלת. ראיתי הכל כמו בslow motion טל על הידיים שלי... אני נופלת על הראש והבטן,וטל נשמטת לי מהידיים, נופלת מתחתי... על הראש... אני עליה, בצווחה שלא מצליחה לצאת מהפה! מנסה בכל כוחי לבלום את הנפילה! רק לא ליפול עליה!! רק להגן עליה!! לא יכולתי לעשות כלום!! ואני מרגישה את הגוף הקטן הזה נמעך תחתי, אני מנסה בכל כוחי למנוע ממנה להפגע ומרגישה תוך כדי את כל גופי נחבל. הגעתי למטה... לתחתית, בשניות שנראו לי כנצח. לא מסוגלת לזוז, כשטל זוחלת אלי בצרחות ומנסה בגופה הקטן והרועד להתלות עלי, אני בהלם מוחלט, ניסיתי למצוא אצלה רמז לפגיעה, לא יכולתי לעשות כלום כי היא רק צרחה ונצמדה אלי כך שלא יכותי לראות מה קורה אצלה. מזל שהחברים ראו אותי ובאו בריצה לעזור. אחרי כמה טיפות של רסקיו, הצלחתי לחזור לעצמי ולהאחז בהכרה שהרגשתי שמדי פעם כמעט ואבדה לי. זהו, בעצם חוץ מכמה חבלות לא כל כך נעימות אצלי, הסיפור נגמר בכי טוב, לקח לטל כמה שעות להרגע לגמרי וגיליתי, שבכל זאת הצלחתי בנפילה למנוע פגיעה רצינית, אבל פחד המוות שהרגשתי באותו הרגע כשלא יכולתי לשלוט בנפילה ולשמור על הילדה שלי, עוזבים אותי לאט לאט רק היום, ובטוחה שלא יעזבו לגמרי עוד זמן רב... זהו, הייתי חייבת לפרוק את הדמעות שעומדות בעיניים כבר כמה שעות.
ולסיום אחת קטנה אבל מעודדת: הלכתי לעשות אולטרסאונד היום, והקטנטן שלי עדיין עומד וראשו למטה מוכן לשיגור... זה הצליח להעלות אצלי חיוך קטן של הקלה. נחת מהילדים... ואם כבר, שאלה: איך קוראים למצב שבו פני העובר פונות החוצה לכיוון בטן האמא והאם יש דרכים לסובב אותו (יש בכלל צורך?) אשמח גם ללינקים.
תודה על ההקשבה.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|