|
30/5/2002 15:24
|
כלבובה
|
מאת:
|
הפיגוע בו נהרגו "הסבתא והנכדה" בפ"ת
|
כותרת:
|
אני לא מצליחה לעצום עין כבר שלושה ימים - מאז. אילון ישן ואני מסתכלת עליו ולא נרגעת. באותו ערב ראיתי כמו כולם את הדיווחים והזדעזתי, בכיתי מול הטלויזיה ואמרתי לחייזר - תאר לך שזה היה קורה לנו. איך היינו ממשיכים. למחרת הסתבר לי שמדובר בחברים של המשפחה, זוג שהם החברים הכי טובים של דוד שלי מארה"ב - רותי פלד (הסבתא - בת 56 בסה"כ) ונכדתה סיני בת שנה וחדשיים. דוד שלי גדל איתם מילדות בחיפה, ועכשיו הגיע מהר ללוויה שהיתה אתמול. רותי ונתן היו חברים עוד מהתיכון, ושמרו על קשר הדוק עם שאר החבר'ה. הם היו משפחה מקסימה ומעוררת קינאה - כזו שההורים חיים בשלווה ואהבה כמו זוג יונים, נתן טיפל ברותי כל השנים במסירות אין קץ, היא לא נראתה חולה אף פעם ולא התלוננה, תמיד היתה עליזה יפה מטופחת ומלאת שמחת חיים . לפני כמה חודשים, בשבעה של סבתא שלי, ישבתי איתם והחלפנו רשמים, הם סיפרו על הנכדות שלהם והראו תמונות, ואני הראיתי להם את אילון.. רותי עודדה אותי בעניין השאיבות וסיפרה לי שהבנות שלה מניקות אחת את התינוקות של השניה, ונתן התקשר לבתו, שעבדה פעם כדיילת, וניסה לברר בשבילי אם יש שקע חשמלי לשאיבות במטוס. רותי היתה חולת כליות. כבר לפני 23 שנה הרופאים אמרו לה שהיא צריכה השתלה והיא סרבה, פנתה לרופא טבעוני ששינה לה לחלוטין את התפריט וכך היא "משכה" 23 שנים בלי שהרופאים הקונבנציונלים הבינו איך היא מצליחה להימנע מהשתלה. לאחרונה חלה הידרדרות במצבה והיא השלימה עם העובדה שתצטרך השתלה. בשבוע שעבר היא עברה בדיקת רקמות, אחיה, שהוא נכה ועיוור עקב פגם גנטי עמו נולד, היה אמור לתרום לה כליה. אח נוסף שלה נפטר בעבר מאותו פגם, והיום נשארה אמה של רותי מטופלת לבדה באח העיוור שחי אצלה. חן נשארה בלי אמא ובלי בת. זהו, זה כמו חלום רע שלא מתעוררים ממנו - כל הזמן אני מסתכלת על אילון ולא קולטת את זה - חן וליאור הורים צעירים עם ילדה בכורה, בדיוק במקום שרובנו נמצאים בו, איך ממשיכים לחיות אחרי דבר כזה?
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
