ערב טוב ושבוע טוב, בנות, אני בטוחה שחלקכן תוכלו להתחבר למין עצבות קלה שאני מרגישה עכשיו, בתום "עידן הסטריליות". אני מתכוונת לתקופת חיים הראשונה, בה כל מה שבא במגע עם התינוק הוא נקי ומצוחצח. הוא לובש בגדים קטנטנים נקיים ולא מתלכלך עדיין מהאוכל, וגם אם כן - זה טיפת חלב מציצי של אמא, שגם הוא, כידוע, סטרילי. ילד רוב הזמן איתך, לכן את יכולה למיין מי כן יקח את ילדך בידיים ומי לא - ולבחור באלו בעלי ידיים נקיות בלבד. והכי חשוב - ילד עוד לא הולך => לא בא במגע עם רצפה => לא מנקה אותה עם הבגדים שלו. אבל ילד גדל, מתחיל לטעום דברים אחרים חוץ מחלב של אמא שמגיע ישר לתוך הפה, ולדברים אחרים הללו יש משום מה נטיה להתפורר בדרך, לנזול על הידיים שלו, בגדים ועל הכל מסביב, פרות מגלים תכונות מדהימות של המרחות (אף פעם לא חשבתי שאם בננה אחת אפשר למרוח כל כל הרבה רהיטים, בגדים, אנשים ובכלל כל כך הרבה מ"ר). המיצים והמיים נשפכים בכמויות שספק אם משהו מגיע בכלל ופיו של הילד. המנקה בגן בטח מאוד מרוצה מזה שרשמנו את הילד שלנו לגן - כי לא נשאר לה הרבה מה לנקות, הכל נמצא על חולצתו. לפעמים נראה שגם אם להשאיר אותו בחדר נקי וסטרילי לגמרי - הוא ימצא קצת ליכלוך וידאג לאסוף אותו - על בגדיו כמובן. ושלא נדבר על נזלת. נזלת! מי המצא אותה בכלל? מאיפה ילדים בגן משיגים אותה בכמויות כאלה? אם אפשר היה למכור אותה ב10 ש"ח לליטר - הינו כבר מזמן קונים ווילה. ומה שאת לא תעשי, היא חוזרת ובאה, משומקום, מוירוס שעבר במרחק קילומטר, מזה שילד מנוזל בקניון רק הסתכל בכוון שלנו... אוף, איזה יעוש! אז זהו, צריך להתרגל שילד שלך שייך לכל העולם, משחק בחול שלא יודעת מי עשה שם פיפי-קקי, שעושים עליו אפצ'י בגן וכמחווה של ידידות מתחלפים בוירוסים, חיידקים ולפעמים גם כינים (אצל הילד שלי - כינים?!), שצריך להעביד מכונת כביסה שעות נוספות כדי להתגבר על טונות בגדים מטונפים וכו' וכו' וכו'. נגמרה הבלעדיות על ילדך והסטריליות. ואת מבינה שככה גודלים, ואת צריכה להגיד תודה על כך שרק זה מתריד אותך. תודה.
|
תוכן ההודעה:
|