|
25/9/2002 23:23
|
אנינה
|
מאת:
|
לנטוש תינוקת - שאלה לאורית גודקאר ולנשות הפורום
|
כותרת:
|
יצאתי ללימודים שחשובים לי מאד מאד, קשה לי להפריז במידת החשיבות שלהם עבורי. בשביל ההתפתחות המקצועית והאישית שלי. זה משהו שהייתי חייבת לעצמי והתאפשר לי לעשות את זה עכשיו. כשיש לי תינוקת בת שנה וחצי בבית. הלימודים מחייבים אותי להעדר מהבית למשך שבעה שבועות ולחזור רק בסופי שבוע הביתה. אני מתגעגעת נורא ממש מרגישה את הגעגועים בכל הגוף. אבל אני יודעת לספור את הימים וכמה זמן נשאר לי עד שאני אחזור הביתה. לעומת זאת אין לי דרך להסביר לתינוקת שאני הולכת וגם לא שאני אחזור וזה הורס אותי. המחשבה שהיא קמה בבוקר ואמא איננה. בעלי הוא אבא נהדר, מאד קשוב לרגישות ולצרכים שלה , הוא נותן לה לישון איתו בלילה למרות שכמעט גמלנו אותה מזה לפני שיצאתי ללמוד. ויש גם סבא וסבתא קרובים ומשמעותיים עבורה וגן שהיא מאד אוהבת. כל המסגרת שלה נשארה כמו שהיתה מלבדי שאני נעלמת וחוזרת. ואני שואלת את עצמי אם אני עושה לה נזק נפשי וממש מכה על חטא. בעיקר בלילות כשאני לבד והגעגועים הורגים אותי. אני לא ממש יכולה לוותר על הלימודים האלה או לדחות אותם ואני במצוקה גדולה. יותר מהכל אני צריכה תמיכה. יצא קצת ארוך, תודה למי שקראה עד לכאן.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|