יש לי תחושה שאצל רבות מאיתנו (וגם רבים, אך להרגשתי אנחנו המחליטות העיקריות לגבי תינוקינו), מתקיים הדו-שיח הפנימי שהזכרת, אם כי מעטות מאיתנו נחשפות 'בזמן' לסרט הטלויזיה, או למשפט המפתח של הרופא, כפי שאת נחשפת, ואולי התנאים עשו עמך קצת יותר 'חסד' מאשר עם רובנו. מכל מקום, נדמה לי ש'השיקול החברתי' שאנחנו עושים, אינו אלא עלה תאנה פסיכולוגי, המאפשר לנו לקבל את ההחלטה ממניע אחר לחלוטין. אצלי לפחות, היה מדובר כנראה במן 'קורבן ליהדותי'. מן, 'הו, אלוהים, הנה אני בכל זאת יהודיה טובה. תזכור לי את זה שם בסוף'. וכהנה מטעמים גלותיים.
|
תוכן התגובה:
|