שבוע טוב ותודה לכולכן!
זהר צודקת: אין הרבה מקום לאשליות במקרה של הוריי, במיוחד אמי. המשפט היכול להצית אש חזקה ביותר – ולכן פסול – הוא "כך עושים בישראל". ישראל בעיני הוריי היא חלק מן המערב המידרדר הידרדרות בלתי הפיכה רוחנית, מוסרית ותרבותית (ואילו רוסיה, יעני, היא ארץ הטוב והמוטב...). מעניין שזאת דעה נחרצת בסביבה של הוריי ואין מערערין עליה. יש להוסיף לשלמות התמונה שהוריי התנצרו לאחרונה מתוך אמונה של ממש ואמי מנסה להכחיש את יהדותה. היא איננה "סתם אישה", אלא מחזאית ידועה, הוגת דעות ומומחית מוכרת בתחום החינוך (!!!) והחברה שהוציאה ארבעה ספרים בנושאים אלו. כעת למותר לומר שהכיוון המרכזי של ספריה הוא גינוי השפעת המערב וקידום ערכים מקומיים, בעיקר הנצרות האורתודוקסית. היא אף מטפלת בילדים בעלי הפרעות "גבוליות", כגון גמגום, לילות רטובי וקשיי התנהגות, בעזרת תאטרון בובות. ויש הורים שיצאו מרוצים מטיפולה. קשה להאמין, אבל יש. היא בעלת תכנית משלה ברשות השידור ומפרסמת שניים-שלושה מאמרים בכל חודש. ציבור שלם חי מפיה. לא ברור לי איך, אבל עובדה.
עדי, תודה מיוחדת על הסיפור האישי, קראתי אותו ברגע הנכון ביותר בחיי והוא חיזק אותי מאוד... בדיוק חזרנו משבת בבית הוריי המאמצים. בליל שבת אמי המאמצת הציצה לחדר שלי, שהינקתי שם את הדובונת שלי לפני השינה ואמרה לי לילה טוב ושבת שלום. נזכרתי בשנים רבות שהייתה באה ככה לחדר הזה ורק מאחלת לילה טוב – ואני רציתי מגע וקרבה ושיחה לפני השינה, אף על פי שהייתי בת עשרים ויותר, הרגשתי חסר עצום, ומאמי הביולוגית התייאשתי ודאי עוד בינקות (לפעמים הדבר היה מוגזם בעיני אמי המאמצת ואפילו לא נוח לה, מפני שהייתי בוגרת בשנים, וקרה שהיא דחתה אותי). אתמול שמתי לב ששוב רציתי שתיגש לאיזו נשיקה, אך היא לא עשתה זאת, שבריר שנייה וכבר לא היה אכפת לי. הייתה לי הדובונת בחיקי וכעבור זמן קצר בא גם בן זוגי.
אסנת, אני מתגעגעת אלייך כבר עכשיו. את אולי האדם האמפתי ביותר שאני מכירה, אין לך מושג כמה אני מעריכה את לבך הטוב, וקצת משונה לי שאף פעם לא נפגשנו. אולי אחרי שנחזור, אם תרצי. בעבודה שלי בחו"ל יש גישה לאינטרנט בחדר המחלקה, אבל ספק שאני, אם ליונקת, ארשה לעצמי להתעכב אחרי ההרצאות. גם בלעדי זאת אצטרך להיעדר מן הבית לא מעט.
כעת אנחנו בלחץ אטומי: בעלי גמר לבנות את ביתנו במו ידיו, עכשיו יהיה שבוע קשה שבו הוא יצבע ויעשה תיקונים אחרונים ואנחנו נעבור לשם עוד לפני הנסיעה. מקווה שהדובונת תסתגל לכל המעברים ולא תתבלבל מדיי... היש להקפיד על כללים כלשהם במעבר דירה עם תינוק?
רותי, אורית, דיאנה, דפנה, גילי, לירון וכל הכותבות, קראתי הכול, הרהרתי בכול. תבורכו. הדובה
|
תוכן התגובה:
|