לא כ"כ קשור לדיון שנפתח אבל מקום מצויין להוציא קיטור. היום האישלי התחיל מיל'. גזר הדין המקורי היה בין עזה לרפיח ל5 שב' של שכרון מעמקים. גזר הדין הומתק והאיש שוגר לגזרת ראמללה. לפני כמובן נשלח האיש לאמון מקדים. מילא כל ה'לא בבית' 'הקריעה בעבודה לפני ואחרי' והבלגנים שמזדמנים תמיד תוך כדי, באמון המקדים בא איזה קצין דרוזי, סמיח, ככה קראו לו, שנתן תדרוך לקצינים בגדוד. סמיח תדרך את המילואימניקים לגבי הישיבה במחסומים. לדברי הסמיח דליל השכל 'כשישעמם לכם במחסום, אתם יכולים לעצור איזו מישהו שאולי נראה לכם חשוד לתת לו מברג ולבקש ממנו לפרק לעצמו את הרכב'. כשהאישלי הפציפיסט, אמר שהוא חושב שלא ראוי לומר דברים כאלה בתדרוך לקראת תעסוקה, אמר הקצין האחראי על הסמיח-הדליל שהוא מצפה מקציני מיל' שיעבדו ע"פ רמתם המוסרים וגו' וגו' וגו'. מה אגיד לכם? אני בקריזה. זה לא שאני שייכת לשלום עכשיו או למר"צ, זה לא שאני חושבת שהאוכלוסיה בראמללה אוהבת אותנו ומחכה לקבל את פנינו במעמולים מושקעים, אני מאוד מפוכחת. אני חושבת שיש גבול לרשעות. אני חושבת שאם מישהו היה עוצר אותי במחסום ונותן לי לפרק את הרכב שלי עם מברג על לא עוול בכפי הייתי מכניסה לו את המברג בראש, גם אם זה היה עולה לי בחיי.
אני שוקלת לשגר מכתב מסודר על קורות האיש במילואים הללו. אני תוהה למי. חשבתי על נציב קבילות חיילים.
|
תוכן התגובה:
|