|
1/4/2003 00:06
|
שרי
|
מאת:
|
|
כנראה שאנחנו לא יוצאות לרחובות כי עוד יש לנו מה להפסיד...(וגם כי אנחנו בדיוק מחליפות חיתול..)
|
כותרת:
|
זה קצת עצוב אבל כנראה שזו האמת - אנחנו כאן ולא ברחוב כי יש לנו מזל, כי אנחנו מבורכות וכי לכולנו אני חושבת יש גג מעל הראש ומה לשים על השולחן.. גם אם רמת החיים היא נמוכה או גבוהה יותר.. עוד לא הגענו למצב של יאוש, של רעב, של מקרר ריק וילדים שלא יכולים לצאת לטיול השנתי..ונראה לי שחבל שרק כשמגיעים למצב הזה יוצאים לרחוב.. אבל זוהי כנראה דרכו של עולם. בדיוק באותה מידה שבה העוני וההשפלה של הפלסטינאים בשטחים מלבים את השנאה כלפינו.. להם כבר אין הרבה מה להפסיד נכון? ומה שאותי הכי מתסכל זה - אוקי אז נצא לרחובות ומה יקרה אז? משהו ישתנה? מי שצריך להוריד את היד מהלב יוריד ויגיד - בעצם אפשר אולי לוותר על ארבעה שרים בלי תיק ושמונה סגני שרים ועשרים מזכירות וחמישים סיגרים? ואפשר להפסיק לסבסד את הלוחמים באוהלה של תורה ולהתחיל לסבסד את הלוחמים באוהל הסיירים? ובמקום להטיל מס הכנסה של מעל 50% על המגזר היצרני לקצץ, אבל באמת לקצץ במגזר הציבורי המנופח והמסואב? ובמקום לתת אישורים נוספים לעובדים זרים מחד ולהמשיך לשלם דמי אבטלה מאידך, לשלם את הכסף הזה של דמי האבטלה אך ורק למי שילך לעבוד בכל מיני עבודות במקום הפועלים הזרים? וכן שהמעסיקים ישתתפו בתשלום הזה והממשלה תשלים את הכנסת העובדים אבל שהאנשים יקומו בבוקר וילכו בכבוד לעבודה, בגב זקוף ויישירו מבט לילדים שלו בעיניים ולא יתביישו.. לפעמים אני לא יודעת מה יהיה כאן בעתיד - ולפעמים ממש לא ברור לי למה ברוב טפשותנו אנחנו עוד כאן, ממשיכים ללכת למילואים לעבוד כמו חמורים ולשיר שירי מולדת בהתלהבות רבה... לפעמים ברגעים מסוימים אני תוהה - האם זה באמת שווה את זה? והססמאות של "המקום הבטוח ביותר ליהודים" כבר הן גם לא ממש נכונות, אבל אז עולה מנגינת השיר " אין לי ארץ אחרת.." ודווקא כמו שקורין שרה אותו אז בעצרת בכיכר במלאת שבעה לרצח. ואז אני שואלת את עצמי ואיפה עוד בעולם אשב עם השכנים שלי על הדשא בארבע לפנות בוקר כשאנחנו עושים גרסת אנפלאגד ל"גבעת התחמושת"? ואיך יצאה לי כזו הודעה מתפלספת בשעת לילה שכזו? אז נסיים בנימה אופטימית - "עוד יהיה טוב, יהיה טוב כן, לפעמים אני נשבר. אך הלילה - איתך אני נשאר.." מוקדש באהבה לארצי מולדתי...למרות הכל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|