אצלנו, פיצ (אוטוטו בן שנה) עדיין מתעורר הרבה בלילה. לפעמים הוא רוצה ציצ, ובד"כ הוא סתם רוצה תשומת לב. הפתרון שמצאנו לפני כמה חודשים הוא לחלק ביננו את העבודה. לפעמים אני קמה, אבל בד"כ זה דווקא אבא שקם, עושה לפיצ סיבוב ידיים ומנסה להחזיר אותו למיטה. אם יש דרישה לציצי, אמא מייד נכנסת לפעולה. אבל מאחר שכל הנקה כזו (אצלנו, לפחות) גוזלת כשעה ברוטו, אבא תמיד נמצא בהיכון להחליף אותי בפעילויות הנלוות - החלפת קקי, טיולים במסדרון, ליטופים...
לסידור הזה יש כמה יתרונות:
1. אני זוכה סוף-סוף לכמה שעות שינה רצופות.
2. אבא, שגם כך היה חסיד מובהק של ההנקה, משוכנע עכשיו שהיא הדבר הכי מופלא בעולם. הוא לא מאמין באיזה קלות אני מצליחה לפעמים להרדים את הקטנצ'יק האינסומניאק שלנו...
3. פיצ ואבא (שעובד המון שעות) מאוד התקרבו. מעניין יהיה לראות מה יקרה בעתיד. לבת הגדולה שלנו (3.5) עדיין יש העדפת אם ברורה...
3. אני למדתי לשחרר את אחיזתי בפיצ, וגם כשאני שומעת שהוא בוכה, אני מתחפרת מתחת לשמיכה ונותנת לאבא הזדמנות להתמודד לבד (בלי שאני והציצי הגדול שלי ייכנסו להם באמצע, כמו שאבא נוהג להגיד...).
שינה ערבה!
|
תוכן התגובה:
|
