זה הגיל שבאמת כדאי להרגיל את הילד בכוחות עצמו.אני לא מתכוונת להשאיר אותו במיטה צורח.חס וחלילה! לשים אותה במיטה ,עם אורות מעומעמים ונעימים.אווירה שקטה.מוצץ ושמיכה בהישג יד.אם התינוקת בוכה ומוחה בתוקף.פשוט ללטף אותה כשהיא נמצאת במיטה,,לשיר לה איזה שיר ערש מתוק ,כמו נומי נומי.להגיד לה שהיא הולכת לישון, ולילה טוב.ממש להגיד להם,הם מבינים. אם היא ממש בוכה,כמובן לקחת על הידיים עם המון סבלנות.ואחרי מס' דקות כשהיא נרגעת שוב לשים.לא לוותר!!!!! ואז..לצאת מהחדר לעמעם אור עד למינימום.אפילו להמשיך לשיר ולצאת. לחכות שתיים,שלוש דקות.כדי לראות אם היא נרדמה.אם לא,לחזור ,לא לתת לה לבכות .לא להרים מהמיטה.להסביר לה שהיא צריכה ללכת לישון( כמובן אם היא לא רעבה,לא קר לה,והיא באמת עייפה,כי לפעמים הם לא ממש עייפים,ולכן הם בוכים).ואם הם באמת עייפים.אז זה לא אכזרי כמו שמישהי פה כתבה לי,ואין לי מושג האמת למה.זה יותר אכזרי לנדנד על הידיים,כי יש ילדים שפשוט לא אוהבים את זה. עובדה שהם בוכים המון כשמנדנדים אותם על הידיים.זאת שיטה מטופשת.אחרי 4, 5 חודשים. הם זקוקים למנגון של להירדם לבד.זה הכי מרגיע אותם.הבן שלי אחרי שהייתי מנדנדת אותו.לאט לאט החלטתי פשוט לפעול בשיטה הזאת.ובשיטה הזו אני מעולם לא נותנת לו לבכות חזק.אף פעם.הרעיון שעומד מאחורי העניין הוא שהקטנ'ציק הולך לישון,אמא לידו מס' דקות.ואז היא יוצאת.אם הוא בוכה אחרי שתיים שלוש דקות.אמא תחזור וחוזר חלילה.וזה עובד.מבטיחה.רק סבלנות.עד שהיא תתרגל.
|
תוכן התגובה:
|