מזל טוב גם לך וגם יופי של מתנה לגיל שנתיים, גם אני מבשלת כזו מתנה לגיל שנתיים של נועם שלי (רק שנועם שלי היא בת), ואני שבוע פחות ממך! (שבוע 18), נחמד לא?
ראשית, הפריע לי מאוד מה שסיפרת על אותו רופא שניסה בצורה עקיפה לעשות את בדיקת מי השפיר. זו בדיקה שבאופן מוחלט (למעט סיבות בריאותיות כמובן) צריכה להיות החלטה שלך (ושל בן הזוג, נו... אולי...), הוא אמנם יכול לשתף אותך ביתרונות והחסרונות של "למה כן" ו"למה לא", אבל לא לרמוז בשום צורה שהיא על נטיית ליבו.
אני יכולה לספר לך שבהריון עם נועם כן עשיתי בדיקת מי שפיר, למרות שמסיבות בריאותיות לא הייתי חייבת, ובהריון הזה אני מחכה כעת לתוצאות ה"integration test" ובמידה והכל יהייה בסדר (טפו...טפו...טפו...) אני לא אעשה, למרות שזה מורה על 95% בלבד ולא על 100%, אבל לא על כך הדיון, אם כי על הלחץ וההפחדות מצד הרופא, כי על הסיבות של "למה כן" ו"למה לא" אני יכולה למלא פה גיליונות שלמים, ואני מכבדת כל החלטה באשר היא. בכל אופן, הקשיבי לעצמך ואם זה סותר את מה שהד"ר אומר, פשוט התעלמי.
לגבי הנושא השני שהעלית, אז טוב לדעת שלא רק לנועם שלי לקח זמן "להידבק" לאיזה חפץ מעבר, אבל לפני מספר חודשים היא מצאה (בובה רכה ונעימה) ומאז היא פשוט לא מוכנה ללכת בלעדיה (שלא נדבר על ללכת לישון), וזה קרה לה רק בגיל שנה וארבע בערך. עד אז היה לי די קשה להרדימה, כל השכבה היתה כמו טקס, אבל מאז ה"בובה", אני כבר משכיבה אותה לישון, מכסה, נשיקה ו"לילה טוב" וזהו! היא משחקת עם הבובה כמה דקות עד שנרדמת לבדה במיטה. את הבובה אנחנו לוקחות למעון, בשביל השנת צהריים ומחזירות הביתה לשנת הלילה.
כל הנושא של ההירדמות היה באמת נורא קשה וההירדמות העצמאית של נועם היום גורמת לי (ובעיקר לנועם) הרגשה מופלאה שהיא יכולה להיות עצמאית והיא לא צריכה לבכות מכל פעם שהולכים לישון, אבל זה כרוך בהמון סבלנות וגם בכמה ערבים קשים. הכוונה שלי כמובן, שמ-ע-ו-ל-ם לא נתתי לנועם לבכות עד שתירדם חלילה, אלה בימים הראשונים השכבתי, כיסיתי, נישקנו ואיחלנו, וישבתי ליד המיטה שלי, ושרתי לה שירים עד שנרדמה, אח"כ רק ישבתי לידה, לראות איך היא משחקת ונרדמת ולאט לאט פשוט יצאת מהחדר אחרי טקס הנישוקים ואם בכתה, חזרתי אחרי 2 דקות, 4 דקות וכך הגדלתי את הטווחים, עד שבטחה בי שלא אנטוש אותה אבל ההדרגתיות עשתה את שלה והיא למדה בסופו של דבר. אם לא עושים ואם לא מתחילים זה לעולם לא יקרה.
נקודה חשובה מאוד נוספת: לא לשכוח שעוד ארבעה וחצי חודשים יהייה דייר נוסף בבית, שיצטרך את תשומת הלב המוחלטת שלך, אז למרות עזרתו של בן זוגך, זה יהייה לדעתי מאוד קשה אם לא תתחילי מעכשיו טיפ טיפונת להרגיל לעצמאות. אני נורא לא רוצה להישמע כמו איזה חמה/דודה/גיסה שחושבת שהיא יודעת הכל וטובה בעיצות ומעצבנת כזאת, אבל באמת כדאי שתקדישי לך מחשבה, בעיקר בגלל הלידה הנוספת (שלא נדבר אם את הולכת להעביר את נועם למיטה עם מעקה ולתת לדייר החדש את המיטה, גם לזה דרושה הכנה, אבל כל דבר בעיתו)
|
תוכן התגובה:
|
