בגיל של ביתך, ביתי הייתה בדיוק באותו מצב: הלכה עם חיתול, בד"כ עשתה את צרכיה בחיתול, אבל מפעם לפעם הייתה מודיעה שהיא צריכה קקי ואכן מבצעת את זממה על הישבנון ו/או בתוך הסיר שהחזקנו באמבטיה. היה אז חורף, הייתי באמצע הריון שני ובכלל לא בער לי. לכן, החלטתי לא להתעסק עם הגמילה, למרות שבגן אמרו לי באותה תקופה שנעמה "בשלה" לעניין.
בדיעבד, זאת הייתה החלטה מאוד מוצלחת. כחודשיים לאחר מכן, נמי פשוט גמלה את עצמה. בוקר אחד היא הודיעה לי שהיא רוצה "רק בסיר", הורידה את החיתול וביקשה תחתונים. למזלי, מצאתי כמה זוגות ישנים שקיבלתי מאחותי עם חבילת בגדים, ואיתם שלחתי אותה לגן. בצהרים צלצלתי לגננת בחרדה לשאול מה קורה, אבל הסתבר לי שהדאגה שלי הייתה לחינם. בניגוד להרבה ילדים שעברו גמילה אקטיבית, לנמי לא היו "תאונות" - לא באותו היום ולא אחר כך. זהו - בין רגע היא הייתה גמולה. וגם כשפיצ נולד, ולמרות המשבר שעבר עליה באותה תקופה, היא נשארה "יבשה".
את החיתול בשינה הורדנו בתהליך יותר איטי, אבל שוב - היא קבעה את הקצב. יום אחד בישרה לי הגננת שנמי ביקשה לוותר על החיתול בשעת השינה בגן. וזהו, גם המכשול הזה היה מאחורינו, למעט בריחה אחת או שתיים בחודש הראשון. בבית היא דבקה בחיתול עוד כמה חודשים, עד שיום אחד ציינתי בפניה שהיא בעצם לא משתמשת בו וקמה עם חיתול יבש. נתתי לה את האפשרות להוריד את החיתול, היא החליטה שהיא עדיין רוצה אותו, והנחתי לעניין. וכעבור כמה שבועות היא שוב הפתיעה אותי ביוזמה משלה לוותר על חיתול הלילה. דווקא בשנת הלילה הייתה לנו תקופה עם קצת "תאונות", אבל היא עברה מאליה. וגם, גיליתי שכנמי הייתה מכוסה והחדר שלה היה מחומם כראוי, ברח לה הרבה פחות.
אני יודעת שילדה אחת איננה קבוצת מדגם. אבל אני לפחות בטוחה שאתן לכל ילדיי את ההזדמנות לקבוע את קצב הגמילה שלהם בעצמם. רק אם יגיעו לגיל מופלג (שעוד לא החלטתי מהו) בלי לנקוט יוזמה עצמאית, אשקול התערבות...
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
