|
19/5/2003 14:45
|
לא רוצה...
|
מאת:
|
|
תודה, תודה, תשובות.
|
כותרת:
|
אז את רוב הדברים באמת כבר ניסינו. הוא בא מהולנד. זו לא שפה שאנשים לוקחים בה שיעורים פרטיים. למרות שניסינו לפרסם והיה לו תלמיד אחד ל5 שיעורים לפני 3 שנים. הוא כתב דוא"ל לכל חברות התרגום בארץ ובהולנד כדי להציע שירותי תירגום. בשגרירות ההולנדית לא לוקחים תושבי ישראל לעבודה, אלא רק סוחבים משפחות מהולנד לישראל. ניסינו למצוא אנשים הולנדים באזור שאולי רוצים שהוא יטפל להם בילדים ולא מצאנו כאלו. כל מודעה שבה יש רמז לכך ששפות זרות יעזרו (הוא גם דובר אנגלית ברמת ש"א, יודע גם גרמנית, ושומע צרפתית). פניתי להורים שלי, הם מודעים למצב, ולא רוצים לעזור. לקחתי מאחותי הלוואה לסגירת האובר (והיא כן רוצה הצמדה). אבל כמה אפשר לקחת. צריך גם להחזיר מתישהו וגם ככה כל חודש אנחנו מחזירים כ2000 ש"ח החזרי חובות. ומגדילים את העובר בעוד 3000). לגבי מעבר להולנד...נקודה כואבת. מעבר לזה שאני לא יכולה להסביר למה, אני אוהבת את המדינה הזאת (זאת לא סיבה לאמלל את בעלי). ומעבר לזה שאם אני אפסיק את הדוקטורט אני לא אוכל להמשיך אותו ואפילו לא להתחיל אותו מחדש שוב לעולם. האמת האמת האמת, לדעתי, המצב בהולנד לא יהיה הרבה יותר טוב אם בכלל. כי לי לא תהיה שם עבודה, (המצב גם שם קשה ולי אין ויזת תושבות). אני לא יודעת את השפה ושונאת את המנטליות שלהם. בעלי פיספס בשהותו בישראל את היכולת ללמוד שם באוניברסיטה, והפוטנציאל ההשתכרותי שלו מוגבל. הוא חושב אחרת. ואני חושבת שהוא חושב אחרת בגלל שארית הכבוד העצמי שנותר לו (מה אפילו בהולנד אני לא אהיה לבנות משפחה?). ב-א-ל-ג-ן!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|