|
26/5/2003 10:12
|
אדמה טובה
|
מאת:
|
|
מצטרפת למיכל, ברעיונות, בגישה ובחיבוק וירטואלי
|
כותרת:
|
אולי חשוב לזכור, שבנוסף לפרספקטיבה האישית הכל-כך חשובה, התופעה הזו לא כל כך נדירה, ואת ממש לא לבד בסיפור הזה (וגם בעלך לא...).
נראה לי שאולי, מעבר לסוגיה האישית, בעלך נפל לבור החברתי המקובל שאינו רואה בעבודת-נשים הכוללת טיפול בילדים ובבית - עבודה משמעותית ובעלת ערך. אנחנו חיות בחברה בה התגמול הכספי מהווה מדד חיצוני וברור לערך של עשייה. עשייה שלא מתוגמלת - כנראה איננה שווה. מאחר שאף אחד לא משלם לך - עבודתך אינה בעלת ערך (בעיניו). לדעתי לא מספיקה שיחת הבהרה וגם לא מספיק שאת תזכרי שיש לעבודתך ערך. (למרות שזה נחוץ!). חשוב שבעלך יבין שיש לעבודתך ערך כלכלי, כמו גם רגשי. התנסות שלו להשאר יומיים עם הילדים אולי תעזור, ואולי תהווה רק שינוי מרענן עבורו ועבורם. הרי הוא לא יתמיד בזה חודשים, וטווח-הזמן הוא משמעותי פה. אם בעלך, לעומת זאת, יבין את התמחור של עבודתך (וניתן לעשות זאת באופן צולע-משהו), אולי יקלוט משהו שאינו רואה כעת. אפשר לתחשב את שעותייך עם הילדים לפי מחיר של שעות מטפלת, שעות בישול ותחזוקת בית לפי תשלום למבשלת ועוזרת, וכן הלאה. פתאום תגלו שיש לעבודתך ערך עצום - גם כלכלי. וזה בלי לחשב את הרגש בחשבון...
ועוד רעיון - האם ייתכן שבעלך מודאג שאת מחמיצה משהו בהתפתחותך האישית? אולי הוא חושב שאדם ממצה עצמו רק בעבודה מקצועית מחוץ לבית, וחושש שאת קופאת על שמרייך אם אינך כמוהו? האם הוא מודע לבחירה שעשית ולמידת שלמותך איתה? אולי הוא חושש מההתרחקות שיזם ורוצה שאת תתקרבי אליו בדרכו?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|