|
26/5/2003 10:24
|
רוית
|
מאת:
|
|
לאסתית בהזדהות
|
כותרת:
|
הי אסתית, גם אני לא עובדת מאז לידתה של פיצית (שנה+10), וזאת בנוסף לעובדה שהיא כבר במשפחתון(עד 13:00). גם אני לעיתים חשה חוסר פרגון מהסביבה. שאלות כמו: מה, את לא משתגעת? לא משעמם לך? אפילו מישהי אמרה לי פעם שנראה לה שהחיים שלי מאוד משעממים. מצד בנזוגי יש לי תמיכה מלאה, אבל לפעמים, בעיקר כשאנו מתווכחים על כמה הוא נמצא/לא נמצא בבית איתנו, עולה הנושא שבעצם למה לבוא בטענות אם אני לא עובדת. אני מזכירה לו על הרצון שלנו לעשות לילדים שלנו חוויה מתקנת (שנינו "ניצולי" גירושים שהאמהות עבדו שעות רבות כך שלמעשה די היינו ילדי מפתח). נכון, פיצית כבר במשפחתון אבל רק עד 13:00 ואין שום עבודה בעולם שתסכים לקבל אותי עד השעה הזו, בשכר נורמלי ואתגר (במקצועי אני מנהלת משאבי אנוש). ואני חוזרת ומזכירה לו והוא נרגע ומסכים איתי וחוזר לפרגן ולהבין. איני יודעת מה מצבכם הכלכלי, מה עברכם ומה האידאולוגיה שלכם בגידול ילדים. כדאי שתדברו על זה. איך אתם רוצים שילדכם יגדלו, מה מעברכם אתם מביאים להורות, ונסו להגיע למכנה משותף. רק דבר חשוב שעלי לציין, אילו מצבינו הכלכלי לא היה מאפשר, הייתי יוצאת לעבוד אבל סובלת- כשאין ברירה אין ברירה. עלי רק להודות לאלוהים ולבעלי על כך שיש לי את האפשרות להיות אמא, להיות שם בשבילה. שיהיה בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|