|
29/5/2003 15:23
|
רוניתה שגם היום לא ישנה צהרים!@#!
|
מאת:
|
|
ועוד מחשבות בטרם ארוץ למזמז קצת את שחר במיטה
|
כותרת:
|
ולישון קצת.. הרבה חשבתי בימים האחרונים על הפורום הזה ושלוחותיו והשפעתו על חיי..
יש משהו באינטרנט שעושה אותו מקום מעולה לקבוצות תמיכה - האנונימיות שמאפשרת לכולנו להתוודות, ואז בתורינו לתמוך. אבל יש משהו בדיוק בזה שלעולם לא ממש יאפשר לי לדעת מול מי אני, כי לעד אנחנו נהיה נחתומיות שמעידות על עיסתינו.. אני לא באמת יודעת כמה "משקיעה" כל אמא כאן בגידול ילדיה, אני רק יודעת לתמוך או לספר על עצמי כשמישהי במצוקה. יש כאן איזו בעיה כי אחננו כמעט לעולם לא נבקר אחת את השניה ,למרות שאני בטוחה שרבות מאיתנו לא מסכימות, ויוצאות דומות למדי בפורום. אספקט אחד שמועיל כאן הוא ההשוואתיות, יצר המציצנות שלנו שמסופק כאן כשאנחנו משוות ורואות חיים של אמהות אחרות ויודעות להעריך "איפה אני עומדת". אין לי ספק שרק אחרי סקר הסקס למשל הרבה בנות קלטו שאולי פעם בחודשיים מצביע על בעיה קלה... דברים כאלה. אבל אני עדיין קצת מסוייגת לפתע, לא יודעת בדיוק. פשוט אני רואה את עצמי מול חברותי הקרובות, הגם שהן נשים מדהימות, חריפות ואינטליגנטיות, מודעות לעצמן וכו' וכו', יש לי לפעמים טונה ביקורת על גידול ילדיהן (לא נראה לי שיש שני אנשים שמסכימים על זה), והנה כאן אני מוצאת עצמי מהנהנת המון. וזה מחזיר אותי לשאלה של "הסקרנית" נדמה לי היא כינתה עצמה (זו לא אני), ששאלה האם אין כאן תחרות על תארים. יש משהו בדבריה, כולן כאן יכולות להרגיש רע, אבל כאילו אסור להרגיש כאן אשמה. האתר הזה הוא מעין מנקה אשמה אוטומטי. כמעט לא נתקלתי בתגובות שאומרות "בואנה אחותי את חופשי דופקת לילד שלך את החיים עם האובר היסטריה שלך יא מופרעת", ואפילו מתונות יותר.. כלומר, בכך שאנחנו שופכות כאן את הלב על ברים מסויימים, זה די שקוף שנזכה רק לתמיכה - יש בזה משהו לא תמיד טוב. שה כמו ההבדל בין פסיכולוג שמשךמים לו לבין ורדה רזיאל ז'קונט - (היא ענקית לדעתי - מגשימה פנטזיות של תרפיסטים רבים) - הראשונים תמיד יהנהנו באמפתיה, וורדה לאתיקח כמובן מאליו שהצד המתלונן הוא הצד ה"בסדר" ותרד עלינו חבל על הזמן. (נהייתי קצת פרחה אני חושבת). אני חייבת לישון - אמשיך אחה"צ. כרגיל אין לי פואנטה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|