|
19/6/2003 12:13
|
זהר
|
מאת:
|
|
שירי יקרה
|
כותרת:
|
איפה אתם גרים ? אנחנו מצאנו משפחתון נפלא בקרבת ביתינו (גרים בר"ג). למשפחתלת יש כשרון מיוחד לתת לכל ילד את מה שהוא צריך, ליואב נהדר שם. הוא נכנס לסדר יום שהכניס הרבה שקט לחייו, מה שעם המטפלת בבית לא היה כי היא ממש משפחה בשבילנו, וזה היה כמו להישאר עם דודה - על היתרונות והחסרונות. יואב נכנס למשפחתון בגיל 10 חודשים, זוחל והולך סביב חפצים, אוכל מוצקים לא טוב בכלל, ישן על הפנים גם ביום וגם בלילה, הכי קטן במשפחתון - כולם בני שנתיים פלוס, וחוץ מבתה של המשפחתלת הולכים לגן-גדולים בשנה הבאה. היום הוא הולך, משחק בכיף עם כל הילדים הגדולים שמתים עליו ומכרכרים סביבו, אוכל שתי ארוחות ביום של אוכל אורגני (!) - ג'אנק הוא מקבל רק בבית... (סוג של הומור). ממש העכבר המאושר... או כמו שהמשפחתלת מגדירה אותו - "ילד עם כישורים חברתיים יוצאים מהכלל..." נו שוין. אני כל כך מאושרת שהוא במשפחתון (5 ילדים סה"כ), והוא היה חולה פעם אחת וגם זה סביב בקיעת שתי שיניים ביחד. בהתחלה היה לי מאד קשה, לבי היה נחמץ כל היום, אבל המשפחתלת ידעה מתי להתקשר אליי לעבודה לספר משו טוב שיאיר את יומי ובכלל היתה מאד רגישה אליי ולא רק אליו. אני מאד שמחה שהלכתי עם ההרגשה שהגיע הזמן למעבר פאזה, וזאת למרות שהמטפלת היתה מופלאה לגמרי. אני מאחלת לך החלטה שתהיי שלמה איתה, ושולחת לך כוחות וחיבוקים. כל החיים, מרגע חיתוך חבל הטבור בחדר הלידה, מורכבים מפרידות שלנו מהם... וכל הפרידות קשות, אבל כל פרידה מסמנת מעבר פאזה בחיים של הקטנים שלנו, ותפקידנו כהורים לאפשר את המעברים האלו, וזה כולל ליזום אותם כשמגיע הזמן, כל זמן שהם עדיין לא יכולים ליזום כאלו דברים... שלך, זהר שמבינה אותך מאד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|