|
19/6/2003 22:43
|
אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית
|
מאת:
|
|
לשירי המתלבטת
|
כותרת:
|
שלום שירי,
אני שומעת שהרוח הנושבת כאן בהחלט מחזקת את ידיך לגבי שילוב בגן או משפחתון בקרוב. כמי ששלחה את שני בניה למסגרות כאלו בגיל שנה לערך (נו, משכורת של פסיכולוגית...) אני מציעה לך בכל זאת לשקול את האופציה של המשך טיפול אינדיבידואלי, אם הבעיה היא לא כספית.
אסביר מה היתרונות, לדעתי: מבחינה חברתית בגילו הצעיר החברה אינה חשובה כנוכחות מתמידה במשך היום כל יום, ואילו המפגשים בפארק מספקים בהחלט. גם אם חלק מהילדים ילכו למסגרת ולא יגיעו, יהיו אחרים, ומבחינתו קשר רציף עם ילד מסוים פחות משמעותי כמו קירבה לילדים באופן כללי, במגוון של גילים, אגב, לא רק בשכבת הגיל שלו.
הצרכים הפיזיים של ילד בגיל כזה הם בהחלט במקום הראשון. לצורך כך הטיפול היחידני בהחלט משמעותי, או לחילופין, מסגרת בה יחס הילדים/מטפלת קטן בכל הניתן. בגלל סיבה זו גם עדיף משפחתון בו יש ילדים גדולים יותר, כי להם יש יכולת להמתין בסיפוק הצרכים כאשר המטפלת נענית לתינוק שבחבורה. ילדים גדולים יותר דווקא יתייחסו בסבלנות ואהבה לצעירים ולא "יטפסו" עליהם.
מה שהכי הטריד אותי דווקא לא נוגע לבנך - אלא לתחושות שלך לגבי המסגרת החינוכית. נשמע לי שאת עדיין מרגישה שזה מוקדם לך מידי לשלוח אותו לשם, וגם אם נראה לך באותו ובמופתים שיש מסגרות טובות, ושבנך לא יינזק בהם בשום אופן, הפרידה תהיה לך קשה. ומכאן, היא תהיה גם לו קשה. ואז אני שואלת האם זה בכלל נחוץ? הסירי דאגה מליבך לגבי מ יחשוב מי שלא יחשוב על האמהות שלך, שירי יקרה, זה לא שיקול כלל! את אמא טובה, שדואגת לבנך ועושה כל כך הרבה כדי למצוא עבורו את הטוב ביותר. קבלי את העובדה שיש יתרונות לכאן ולכאן, ושאם את מרגישה שעדיין קשה לך - אפשר להשאיר את בנך בטיפול אינדיבידואלי. העשרה הוא יקבל ממילא מהוריו האוהבים. גן יהיה לו מספיק שנים לחוות. אין מה למהר - קחו לעצמכם את הזמן והשקט הנפשי להיפרד כראוי במועד שנכון לכם.
מקווה שעזרתי,
אורית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
