לאאאאאאאאא! אולי קצת מגוחך, אבל אני אשתמש בדוגמה שלי ממש. לא שהייתי ילדה רעה במיוחד, אבל כל צרות העולם כמעט עברו עליי בקטנתותי. טבעתי, נכבתי, נפצעתי ונפלתי בכל הזדמנות אפשרית. ואם כל זה, נחשבתי לילדה בוגרת ואחראית. בגיל 5 בזמן הכנות למקלחת (שעשיתי כבר לבד) ראיתי גפרורים שאבי השאיר על מכונת הכביסה. ידעתי להדליק 2 גפרורים בלי בעיה, אבל ממש לא ידעתי איך מכבים אותם... כיביתי אותם על הבטן שלי מפחד לשרוף את הבית אם אשים אותם במקום אחר. סימנים נותרו לי לעוד הרבה הרבה שנים, שלא לדבר על הכאב הנורא. לבד? אבדתי להוריי פעמיים, בהם הושארתי לבד לדקות מעטות. הדבר אירע במוסקווה, עיר מולדתי, שבגודלה מעט יותר גדולה מכל ארץ ישראל. פחד של הוריי - או שלי לא אוכל לתאר לך. סכנות? מצאו אותי בסוף בריאה ושלמה, וסכנות היו לא פחות, כמו שאת מבינה. עוד זכור מעורפל בזכרוני ריצה מבוהלת מאיזה שיכור והליכה בחושך כשרגליי רועדות מפחד. להמשיך? אין צורך. אל תשאירי את ילדייך לבד. לפחות עד שהם ידעו כמה תרגילי קרטה טובים ויגדלו שרירים של מאיה.
|
תוכן התגובה:
|